יום שני, 4 באפריל 2011

נבחרי העשור בNBA - פאוור פורוורדים


 ברוח גל סיכומי העשור ששטפו אותנו לפני איזה חודשיים, התחלתי פרוייקט שעלה בשלבים לפורום NBA ומכללות בו בחרתי את חמשת השחקנים המשמעותיים ביותר לטעמי בעשור האחרון בכל אחת מחמש עמדות הכדורסל. אני בכוונה כותב משמעותיים ולא טובים, מכיוון שחלק מהשחקנים האלו יותר מגלמים איזו תופעה שהשפיעה על הליגה, ופחות יצרו את האימפקט הזה בעצמם. הבחירות, אם לא מיותר לציין, סובייקטיביות לחלוטין ואתם מוזמנים להביע את דעתכם עליהן כאן או להצטרף לפורום ולדסקס דברים שם.


5. רוברט הורי
הישגים קבוצתיים:
3 אליפויות עם הלייקרס (2000-2002)
2 אליפויות עם סן אנטוניו (2005, 2007)
הגיע לגמר עם הלייקרס ב-2004.
הישגים אישיים:
אין
עונת השיא: 2002 עם הלייקרס: 6.8 נקודות, 5.9 ריבאונדים, 2.9 אסיסטים למשחק.
אפילו יותר מברוס בואן, כביכול לרוברט הורי אין מה לעשות ברשימה הזו. אבל הורי יצר חוק בלתי כתוב שיש צורך בשחקן כמוהו 'שחקן דבק' כמו שהם הוגדרו לאחרונה. כזה שעולה מהספסל ועושה את השינוי. ווינר, אם תרצו.
הורי עלה ב-83 משחקים בחמישיה. לא בעונה אחת. בעשור כולו. ועדיין, חצי מטבעות האליפות בעשור האחרון נמצאות אצלו.    הוא גם הגדיר את התפקיד הזה של השחקן שעולה בשביל לשנות מומנטום ולעשות מהלכים גדולים – ג'יימס פוזי מילא את התפקיד הזה בסלטיקס, שאנון בראון מילא אותו אצל הלייקרס. על שמו של הורי גם רשומה לפחות אליפות אחת של הלייקרס (עם השלשה המדהימה ההיא ב-2002) וגם הוא – כרול פלייר – היה לדעתי אחד מהשחקנים המשפיעים של העשור.

4. כריס וובר
הישגים קבוצתיים:
לא הגיע לגמר
תארים אישיים:
4 פעמים אולסטאר (2000-2003)
פעם אחת בחמישיית העונה (2001)
פעמיים בחמישיית העונה השניה (2002,2003)
פעם אחת בחמישיית העונה השלישית (2000)
עונת השיא: 2001 עם סקרמנטו. 27.1 נקודות, 11.1 ריבאונדים, 4.2 אסיסטים
אוי וובר, וובר. אם רק היה מתנהג בצורה נורמלית ונשמר מפציעות בחצי השני של העשור הקודם היה יכול להפוך להיות לאגדה על אמת. במקום הוא היה פשוט הפנים והמנהיג של אחת הקבוצות המהנות ביותר של העשור, סקרמנטו של אדלמן. סקרמנטו שיחקה את הכדורסל היפה ביותר של העשור ויחד עם ג'ייסון וויליאמס (ואח"כ מייק ביבי) הייתה אחראית להחזרת הפאסט-ברייק לאופנה. הקבוצה הזו הגיעה מרחק החלטות שיפוט שגויות מאליפות, כאשר הם מופלים לרעה בסדרה מול הלייקרס. וובר עוד שוטט בהמשך בליגה (בפילדלפיה, בדטרויט ובסופו של דבר בחזרה בגולדן סטייט, שם עשה את עונת הרוקי שלו) אבל לא המשיך להיות השחקן הדומיננטי שהיה בסקרמנטו.

3. דירק נוביצקי
הישגים קבוצתיים:
הגיע לגמר עם דאלאס ב-2006
תארים אישיים:
MVPב-2007
8 פעמים אולסטאר (2002-2009)
4 פעמים בחמישיית הNBA הראשונה (2005-2007, 2009)
3 פעמים בחמישיית הNBA השניה (2002, 2003, 2008)
פעמיים בחמישיית הNBAהשלישית (2001, 2004)
עונת השיא: 2006 עם דאלאס. 26.6 נקודות, 9 ריבאונדים, 2.8 אסיסטים למשחק.
ה'ג'רמנייטור' הפך להיות הפנים של האירופאים בליגה. השחקן הראשון שהגיע מאירופה והפך להיות 'פרנצ'ייז פלייר' – שחקן שמסביבו בונים מועדון. אחד מטובי הקלעים בליגה (ואף זכה באליפות השלשות ב-2006) וסחב את המאבס עד לגמר ב-2006, שם נכנעו לוייד, שאקיל וההיט. לאורך הקריירה נוביצקי סבל מטענות נגדו בתור שחקן 'חלש' מנטלית, אך כאשר סחב את המאבריקס – שהייתה בשנות התשעים סמל לקבוצות עלובות – עד לגמר, וכאשר שנה לאחר מכן זכה בתואר הMVP, התבטלו הטענות הללו כמעט לגמרי. נוביצקי עדיין חולם על אליפות NBA עם דאלאס ומציג כושר מצוין גם בעונה הנוכחית.

2. קווין גארנט

הישגים קבוצתיים:
אלוף הNBAעם בוסטון ב-2008
הישגים אישיים:
MVPב-2004
שחקן ההגנה של השנה ב-2008
אולסטאר לאורך כל העשור
4 פעמים בחמישיית העונה (2000, 2003, 2004, 2008)
3 פעמים בחמישיית העונה השנייה (2001, 2002, 2005)
פעם אחת בחמישיית העונה השלישית (2007)
8 פעמים בחמישיית ההגנה של העונה (2000-2005, 2008, 2009)
פעמיים בחמישיית ההגנה השניה של העונה (2006, 2007)
MVPשל האולסטאר ב-2006.
4 פעמים הוליך את הליגה בריבאונדים למשחק (2004-2007)
עונת השיא: 2004 עם הטימברוולבס, 24.2 נקודות, 13.9 ריבאונדים, 5 אסיסטים למשחק
סביר להניח שאם היינו מסתכלים על העשור הזה לפני שלוש שנים, קווין גארנט היה מגיע למקום גבוה, אבל לא גבוה כמו שהגיע אליו עכשיו. גארנט היה הכל עבור מינסוטה. הוא הוביל אותה בכל הקטגוריות האפשריות (מחזיק בשיאי מועדון ב-5 הקטגוריות ה'חשובות' של המשחק ובמספר המשחקים), קלע, מסר, לקח ריבאונדים והגיר יותר זיעה על המגרש במשחק אחד מאשר הרכב של קבוצת כדורגל בליגת העל במשך עונה שלמה. אבל רק כאשר עבר לבוסטון בטרייד ענק (עבור חמישה שחקנים, כסף ושתי בחירות דראפט בסיבוב הראשון) קיבע למעשה את מעמדו כאחד הגדולים באמת שידעה הליגה הזו. גארנט חבר לפול פירס (שכבר היה בבוסטון) ולריי אלן (שהגיע בטרייד כמה ימים קודם לכן מסיאטל) על מנת לסחוף את בוסטון ולקחת את אחת האליפויות מלאות ההשראה שהליגה הזו ראתה בעשורים האחרונים (לטעמי הגדולה מאז האליפות של אולג'ואן ודרקסלר ב-1995). מאז מתמודד גארנט עם פציעות כרוניות ובעונה שעברה לא שיחק כלל בפלייאוף. גם השנה הזו הוא פצוע, ואולי – רק אולי – האליפות ההיא הייתה שיא שלא יחזור על עצמו בקריירה של גארנט.

1. טים דאנקן
הישגים קבוצתיים:
3 פעמים אלוף הNBAעם סן אנטוניו (2003, 2005, 2007)
הישגים אישיים:
פעמיים MVP(2002, 2003)
פעמיים MVPשל הגמר (2003, 2005)
אולסטאר בכל העשור
7 פעמים בחמישיית הNBAהראשונה (2000-2005, 2007)
3 פעמים בחמישיית הNBAהשניה (2006, 2008, 2009)
7 פעמים בחמישיית ההגנה הראשונה (2000-2003, 2005, 2007, 2008)
3 פעמים בחמישיית ההגנה השניה (2004, 2006, 2009)
MVPשל האולסטאר ב-2000.
עונת השיא: 2003 עם סן אנטוניו, 23.3 נקודות, 12.9 ריבאונדים, 3.9 אסיסטים למשחק.
תקראו לו משעמם או יעיל, אבל דאנקן הפך להיות לאחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה ולטענת רבים הפאוור פורוורד הטוב בכל הזמנים. סביב דאנקן נבנתה בסן אנטוניו קבוצה בצלמו – אפורה, משעממת, לא מלהיבה... אבל מאד מאד יעילה. היעילות הזו לקחה את סן אנטוניו עד להפיכת אחת משתי השושלות הגדולות של העשור (לצד הלייקרס) ואת דאנקן לפנתיאון הNBA.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה