יום שני, 4 באפריל 2011

נבחרי העשור בNBA - סמול פורוורדים

ברוח גל סיכומי העשור ששטפו אותנו לפני איזה חודשיים, התחלתי פרוייקט שעלה בשלבים לפורום NBA ומכללות בו בחרתי את חמשת השחקנים המשמעותיים ביותר לטעמי בעשור האחרון בכל אחת מחמש עמדות הכדורסל. אני בכוונה כותב משמעותיים ולא טובים, מכיוון שחלק מהשחקנים האלו יותר מגלמים איזו תופעה שהשפיעה על הליגה, ופחות יצרו את האימפקט הזה בעצמם. הבחירות, אם לא מיותר לציין, סובייקטיביות לחלוטין ואתם מוזמנים להביע את דעתכם עליהן כאן או להצטרף לפורום ולדסקס דברים שם.


5. ברוס בואן
הישגים קבוצתיים:
אלוף הNBAעם סן אנטוניו ב-2003, 2005, 2007
הישגים אישיים:
חמישיית ההגנה הראשונה של הNBAב-2004-2008
חמישיית ההגנה השניה של הNBAב-2001-2003
עונת השיא: 2005 עם סן אנטוניו: 8.2 נקודות, 3.5 ריב', 1.5 אסיסטים למשחק
 תסתכלו עוד פעם על המספרים האלו למעלה. לפי המספרים האלו ברוס בואן לא אמור להיות כאן. השחקן הזה – שכבר נעלם מהליגה – לא הצליח לעבור את גבול 8.2 הנקודות למשחק במשך קריירה שלמה. אבל עדיין, יכול מאד להיות שבואן הוא זה שמייצג טוב מכולם את סן אנטוניו ובמידה מסוימת גם את דטרויט, יחד הם חיברו ארבע אליפויות בעשור הזה.
בואן מייצג את הכדורסל ההגנתי שחזר להשתלט על הליגה, את המאמץ והרבה מאד פעמים גם את הלכלוך (וברוך השם יו-טיוב מלא בקטעים מלוכלכים של בואן, כולל בעיטת קונג פו לפנים של שחקן אחר ושליחת רגליים מתחת לשחקנים על מנת לנקוע להם את הרגל) שהאלופות האלו 'התהדרו' בהן.
כשהלייקרס והסלטיקס לקחו אליפות בעשור הזה הן עשו את זה פשוט כי הן היו הכשרוניות ביותר. כשמיאמי לקחה אליפות היא עשתה זאת בזכות תצוגה מרשימה של דוויין וייד וצוות מסייע מרשים, אבל כשסן אנטוניו ודטרויט עשו זאת הן עשו זאת בזכות ההגנה, המאמץ ובזכות שחקנים כמו בואן – שנתנו את ה110% שלהם בדרך לניצחון.

4. טרייסי מקגריידי
הישגים קבוצתיים:
לא הגיע לגמר
הישגים אישיים:
מלך הסלים של הNBAב-2003, 2004
השחקן המשתפר ב-2001.
אולסטאר ב2001-2007
חמישיית הNBAהראשונה ב-2002, 2003
חמישיית הNBAהשניה ב2001, 2004, 2007
חמישיית הNBAהשלישית ב-2005, 2008
עונת השיא: 2003 עם אורלנדו: 32.1 נק', 6.5 ריבאונדים, 5.5 אס'
אולי הגיבור הטראגי הגדול של העשור, מקגריידי מעולם לא הצליח לעבור סיבוב בפלייאוף, והודבקה לו תדמית של לוזר. כאילו שזה לא מספיק, בשנים האחרונות גופו החל לבגוד בו ומאחד הכוכבים הגדולים של הליגה הפך להיות אחד המוקצים בה. למרות שבאופן קבוע מעלה את התפוקה שלו בפלייאוף (מ-22 נקודות למשחק בעונה הרגילה מעלה ל-28.5 בפלייאוף) עדיין לא מצליח לשבור את מחסום הסיבוב הראשון, ודווקא בעונה שעברה, בה היה פצוע, ראה את הרוקטס שלו מגיעים לסיבוב השני ואת אורלנדו  - הקבוצה במדיה זכה בתואר השחקן המשתפר ובמלכות הסלים – מגיעה לגמר. כיום יוסטון מחפשים למקגריידי עסקה בקבוצה חדשה, אולי בה יוכל סוף סוף להגיע לגאולה שלו.

3. כרמלו אנתוני
הישגים קבוצתיים:
לא הגיע לגמר
הישגים אישיים:
חמישיית הרוקים ב-2003.
חמישיית הNBAהשלישית ב2006, 2007, 2009
אולסטאר ב-2007, 2008
עונת השיא: עונת 2007 עם דנבר: 28.9 נקודות, 6 ריבאונדים, 3.8 אסיסטים למשחק.
 התוצר השני (מתוך שלושה) של דראפט 2003 ברשימה הזו. אנתוני נכנס לליגה בסערה והיה מהר מאד אחד הסקוררים המובילים בה. כמו וייד גם אנתוני הגיע לפלייאוף כרוקי, אך בניגוד לוייד שעשה זאת לא כשחקן המפתח, אנתוני היה זה שסחב את דנבר לפלייאוף. בשנים הבאות סומן אנתוני כשחקן מוכשר אך בעייתי בתחום האופי, כשנעצר כשברשותו מריחואנה (ההאשמות נגדו בוטלו כשחבר של אנתוני טען שהמריחואנה שלו), בשנה האחרונה, לאחר שצ'אנסי בילאפס עבר לשחק בדנבר, אנתוני עשה קפיצת מדרגה מבחינת המנהיגות והבגרות שלו על המגרש והשנה עושה רושם כאילו הוא ממשיך את קו ההשתפרות (כרגע הוא מדורג שני בליגה בקליעות אחרי קובי בראיינט).

2. פול פירס
הישגים קבוצתיים:
אליפות עם בוסטון ב-2008
הישגים אישיים:
MVPשל סדרת הגמר ב-2008
אולסטאר ב-2002-2006, 2008, 2009
חמישיית הNBAהשניה ב-2009
חמישיית הNBAהראשונה ב-2002, 2003, 2008
עונת השיא: 2005-6 עם בוסטון: 26.8 נק', 6.7 ריב', 4.7 אסיסטים למשחק.
 פירס למעשה הוא הסמל הראשון של הסלטיקס מאז לארי בירד. היו כאלה שהיו אמורים לעשות זאת לפניו (לני ביאס, רג'י לואיס) ושניהם היום מופיעים עם המילה ז"ל ליד שמותיהם. פירס הצליח לשרוד 11 דקירות סכין בפניו ובצווארו ולהפוך להיות – אולי – המנהיג שהסלטיקס חיכו לו מאז שאין שם את הציפור. פירס עבר למעשה שתי תקופות בניה מחדש עם הסלטיקס. הראשונה – עם אנטואן ווקר וריק פיטינו – נגמרה באותה מהירות שבה היא התחילה, אחריה הגיעה התרסקות ואז קווין גארנט וריי אלן הצטרפו אל 'האמת' והובילו את הסלטיקס לאליפות אחת וגמר מזרח נוסף. גם  העונה הסלטיקס נראים בכושר טוב, ואחת המועמדות הבכירות לאליפות.

1. לברון ג'יימס
הישגים קבוצתיים:
הגיע לגמר עם קליבלנד ב-2007
הישגים אישיים:
MVPב-2009
רוקי השנה ב-2004.
מלך הסלים ב-2008
MVPשל האולסטאר ב-2006, 2008
אולסטאר ב- 2005-2009
חמישיית הNBAהראשונה ב-2006, 2008, 2009
חמישיית הNBAהשניה ב-2005, 2007
חמישיית ההגנה הראשונה ב-2009
עונת השיא: 2007-8 עם קליבלנד: 30 נקודות, 7.9 ריבאונדים, 7.2 אסיסטים למשחק
האם יש משהו שעוד לא נאמר על הילד מאקרון, אוהיו? סה"כ חגג 25, עם רשימת תארים מרשימה וקיץ שלם שנקרא על שמו. מהרגע הראשון שלו בליגה היה ברור שמדובר בתופעת טבע שהNBAעוד לא נתקלה בה. יכולת פיזית אדירה משולבת בראיית משחק טובה ורצון בלתי-פוסק לנצח.
במשך השנים הייתה הרגשה שהצוות המסייע שאיתו לא מספיק טוב ואיכותי, אך לטעמי יש כאן אשמה של ההנהלה (שנותנת קרדיט גדול מדי למייק בראון – מאמן הקאס) וגם של לברון עצמו שלא דורש יותר מהצוות המסייע שלו ומשפר את היכולת הקבוצתית שלו. השאלה הגדולה היא כמובן לאן לברון יגיע בקיץ הקרוב, התשובה אליה יכולה להכריע את הגורל של לברון בהיסטוריה ואת גורלה של הליגה בשנים הקרובות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה