יום שני, 4 באפריל 2011

נבחרי העשור בNBA - סנטרים


 ברוח גל סיכומי העשור ששטפו אותנו לפני איזה חודשיים, התחלתי פרוייקט שעלה בשלבים לפורום NBA ומכללות ובו בחרתי את חמשת השחקנים המשמעותיים ביותר לטעמי בעשור האחרון בכל אחת מחמש עמדות הכדורסל. אני בכוונה כותב משמעותיים ולא טובים, מכיוון שחלק מהשחקנים האלו יותר מגלמים איזו תופעה שהשפיעה על הליגה, ופחות יצרו את האימפקט הזה בעצמם. הבחירות, אם לא מיותר לציין, סובייקטיביות לחלוטין ואתם מוזמנים להביע את דעתכם עליהן כאן או להצטרף לפורום ולדסקס דברים שם.


5. אלונזו מורנינג
הישגים קבוצתיים:
אליפות עם מיאמי היט ב-2006.
הישגים אישיים:
שחקן ההגנה של השנה ב-2000
בחמישיה השניה של הליגה ב-2000
בחמישיית ההגנה הראשונה ב-2000
3 פעמים אולסטאר (2000-2002)
עונת השיא: שנת 2000 עם מיאמי 21.7 נקודות, 9.5 ריבאונדים, 1.6 אסיסטים למשחק.
הסיפור של אלונזו מורנינג עוד יהפוך להיות סרט. השחקן המוכשר שמחלה קשה שגרמה לו לכשל בכליות מנעה ממנו להגיע לשיא, אבל הוא נלחם, חזר לקבוצה שבה הפך לסמל, איחד כוחות עם האויב המושבע שלו (שאקיל אוניל) והפך לבורג חשוב בקבוצה שלקחה את האליפות ב-2006.
מאז שנכנס לליגה מורנינג היה סמל לזה שעובד קשה, וחיפה על מחסור בגובה בהרבה הרבה כוח וקשיחות מתחת לסלים. הוא הגיע לשיאו בשנת 2000, אז זכה בתואר השחקן המצטיין שנה שניה ברציפות, ונכנס לחמישיה השניה של הליגה, אך שיחק במצטבר רק כ-60 משחקים בשלוש מארבע העונות הבאות במיאמי וניו ג'רזי. באמצע עונת 2004-5 מורנינג עבר בטרייד לטורונטו, ושוחרר ממנה לאחר שלא עמד במבדקים הבריאותיים של הקבוצה. מורנינג חזר למיאמי והפך לחלק חשוב מהספסל שלה בעונות הבאות. בעונת 2007-8 מורנינג – איך לא – נפצע, וסיים קריירה מפוארת. גופייתו נתלתה על גג האולם במיאמי.

4. בן וואלאס
הישגים קבוצתיים:
זכה באליפות עם דטרויט ב-2004.
הגיע לגמר עם דטרויט ב-2005.
הישגים אישיים:
4 פעמים שחקן ההגנה (2002, 2003, 2005, 2006)
3 פעמים בחמישיית הNBAהשניה (2003, 2004, 2006)
פעמיים בחמישיית הNBAהשלישית (2002, 2005)
5 פעמים בחמישיית ההגנה הראשונה (2002-2006)
פעם אחת בחמישיית ההגנה השניה (2007)
4 פעמים אולסטאר (2003-2006)
עונת השיא: 2003 עם דטרויט 6.9 נקודות 15.4 ריבאונדים, 1.6 אסיסטים למשחק
בן וואלאס הוא הדוגמה המובהקת בשנות ה-2000 לשחקן שבנה את עצמו על הגנה ועבודה שחורה. כפי שהיה דניס רודמן לפניו, גם וואלאס הגיע לשיאו בדטרויט, בגרסה החדשה של ה'בד בויז' המיתולוגיים, כשבעונת 2004 הקבוצה מגיעה משום מקום לגמר ולוקחת אליפות. דטרויט עוד הגיעו בשנים הבאות עד לגמר המזרח (ובעונת 2005 גם לגמר הNBA) אך לא שחזרה את ההישג.
בתום עונת 2005-2006 וואלאס עבר לשיקאגו, ולאחר כעונה וחצי מאכזבות עבר לקליבלנד, שם המשיך את הדעיכה, כשירד לראשונה מאז תחילת העשור מ-30 דקות, חסימה וחטיפה בממוצע למשחק. בקיץ האחרון וואלאס חזר לדטרויט ודווקא שם הוא פורח (יחסית לשנים האחרונות). וואלאס הווה חלק חשוב מאד מההרכב החדש של הבאד בויז, ולמרות (אי) גובהו היה תמיד נוכחות מפחידה מתחת לסלים.

3. אמארה סטאודמייר
הישגים קבוצתיים:
לא הגיע לגמר
הישגים אישיים:
רוקי השנה ב-2003.
פעם אחת בחמישיית העונה של הNBA(2007)
פעמיים בחמישיית הNBAהשניה של העונה (2005, 2008)
חמישיית הרוקים של העונה (2003)
4 פעמים אולסטאר (2005, 2007-2009)
עונת השיא: 2005 עם פיניקס 26 נקודות, 8.9 ריבאונדים, 1.6 אסיסטים למשחק
אם בן וואלאס קנה את המקום שלו דרך ההגנה, אז סטאודמייר עשה את זה בהתקפה. למעשה סטאודמייר הוא פאוור פורוורד שהוסב לעמדת הסנטר ע"י פיניקס, על מנת להתאים לסגנון הראן-אנד-גאן שהיא מכתיבה. סטאודמייר למעשה עיצב את תפקיד הסנטר כפי שהוא יראה בעידן שאחרי הסנטרים הדומיננטיים. שחקן מאד נייד, עם לא מעט יכולות מתחת לסל ומחצי מרחק, שמבצע בצורה נהדרת את הפיק-אנד-רול עם הרכז שלידו (סטיב נאש, כמובן). בשתי העונות האחרונות הוסב בחזרה לעמדת הפאוור-פורוורד והציג יכולת רעה יחסית למה שהורגלנו. סטאודמייר בעצם היה התחנה האחרונה של ההתקפה הטובה בליגה בעשור האחרון, וככזה, לדעתי, מגיע לו להיות מדורג גבוה.

2. יאו מינג
הישגים קבוצתיים:
לא הגיע לגמר
הישגים אישיים:
פעמיים בחמישיית הNBAהשניה (2007, 2009)
3 פעמים בחמישיית הNBAהשלישית (2004, 2006, 2008)
נבחר לחמישיית הרוקים ב-2003
7 פעמים אולסטאר (2003-2009)
עונת השיא: 2008 עם יוסטון 22 נקודות, 10.8 ריבאונדים, 2.3 אסיסטים למשחק
אם היה צריך לבחור ליאו מינג כינוי, אני משער שהוא היה 'השגריר'. מינג בעצם נתן לNBAאת דריסת הרגל הראשונה בסין והפך את הרוקטס, ואת הNBAבכלל לשם דבר במדינה בעלת האוכלוסיה הגדולה בעולם. מינג לא היה יכול לעשות זאת אלמלא היה מביא איכויות אמיתיות של שחקן כדורסל מהשורה הראשונה, אך בשל גודלו (2.30 ס"מ, למעלה מ-140 ק"ג) והעומס שיש עליו (סחב למעשה לבדו את סין לאליפות אסיה שלוש פעמים בעשור האחרון, במקביל למשחקי הNBA) נפצע רבות, ולמעשה העונה שעברה הייתה העונה הראשונה מאז 2005 שהוא שיחק יותר מ-57 משחקים (והשנה כבר החמיץ את כל העונה). מינג הוא – אולי יותר מכל שחקן אחר בליגה – התגשמות החזון הגלובלי של דיוויד שטרן, כשנבחר ברוב קולות עצום פעם אחרי פעם למשחק האולסטאר. אולי בשנים הקרובות נראה ממנו גם כדורסל שיראה לנו שמיליארד סינים לא טועים.

1. שאקיל אוניל
הישגים אישיים:
3 אליפויות עם הלייקרס (2000-2002)
אליפות אחת עם מיאמי (2006)
הגיע לגמר עם הלייקרס ב-2004
הישגים אישיים:
MVPשל הליגה בשנת 2000
7 פעמים בחמישיית הNBAהראשונה (2000-2006)
חמישיית הNBAהשלישית ב-2009
3 פעמים בחמישיית ההגנה השניה של הליגה (2000, 2001, 2003)
9 פעמים אולסטאר (כל העשור למעט 2008)
3 פעמים MVPשל האולסטאר (2000, 2004, 2009)
עונת השיא: 2000 עם הלייקרס, 29.7 נקודות, 13.6 ריבאונדים, 3.8 אסיסטים
הבדרן הגדול ביותר בעולם (פיזית) וכוכב העל הראשון של העידן הפוסט-ג'ורדני. שאקיל אוניל הפך לשם מותג בעולם כולו ולדמות מפורסמת. 2.16, 145 ק"ג, אחרון הנפילים ואולי הסנטר ה'אמיתי' האחרון שנשאר לליגה להציג. הספיק להתכסח עם כל מי שעומד בדרכו (ה'קורבן' האחרון שלו הוא דווייט הווארד) ולשתף פעולה עם שלושת הכוכבים הגדולים של הליגה (לברון ג'יימס, דוויין וייד, קובי בראיינט). לשני האחרונים הביא אליפות, הראשון מקווה לקבל אחת כזו גם.

אין תגובות:

פרסום תגובה