לא נמאס לכם?

יש לי שאלה רצינית לשאול אתכם – לא נמאס לכם?

אני לא מדבר כרגע על הגזרות של הממשלה, או על החום הבלתי אפשרי. אני מדבר אליכם – אנשי הNBA, לא נמאס לכם מאותו הדבר?

חודש עד לאולסטאר... קצת בחירות - נבחרת המערב

אז אחרי שבחרנו את נבחרת המזרח הגיע הזמן לעבור לנבחרת המערב ולהוציא את - כמו שחברה שלי אומרת - the bestest in the westest

סופה של תקופה

זו סצינה שחוזרת על עצמה לא מעט בסרטי אקשן וסרטי אסונות. משהו קטן - כמעט שולי - מעורר את תשומת ליבו של הגיבור. מושך את העין שלו וגורם לו להבין שמשהו עומד לקרות. זו יכולה להיות כוס מים שמרצדת על הדש בורד שמנבאת את בואו של הדינוזאור או טפטוף קל של מים שמרמז על בואו של שיטפון. אבל איכשהו, בNBA אף אחד לא הבין שהפרישה של דון נלסון כמאמן המעוטר ביותר בNBA מביאה סוף של עידן אמיתי. סוף שלא ברור איך תראה הNBA אחריו.

בין ילדים, גברים וזקנים

הרבה זמן לא יצא לי לכתוב כאן על NBA, אז הנה - אני כותב.

סדרות הסיבוב הראשון הסתיימו, והעונה - למרות, ואולי בגלל, שאין קונטנדרית ברורה - קיבלנו סיבוב ראשון מעניין מאד ועם לא מעט משמעויות להמשך.

נבחרי העשור בNBA - שוטינג גארדים

ברוח גל סיכומי העשור ששטפו אותנו לפני איזה חודשיים, התחלתי פרוייקט שעלה בשלבים לפורום NBA ומכללות בו בחרתי את חמשת השחקנים המשמעותיים ביותר לטעמי בעשור האחרון בכל אחת מחמש עמדות הכדורסל. אני בכוונה כותב משמעותיים ולא טובים, מכיוון שחלק מהשחקנים האלו יותר מגלמים איזו תופעה שהשפיעה על הליגה, ופחות יצרו את האימפקט הזה בעצמם. הבחירות, אם לא מיותר לציין, סובייקטיביות לחלוטין ואתם מוזמנים להביע את דעתכם עליהן כאן או להצטרף לפורום ולדסקס דברים שם.

טופ סלקשן - מי נבחרי העונה שלי של הNBA (סיכום ביניים) - תארים קבוצתיים

עברנו בערך 60% מהעונה (50 משחקים, פלוס מינוס) ואפשר להתחיל לבחור את המצטיינים, המאכזבים וכל שאר שמות התואר שאוהבים לקשור לשחקני NBA. כמובן שהכל עוד יכול להשתנות ואף אחד לא מבטיח שהתמונה היום היא מה שתהיה בסוף העונה, אבל ללא ספק אפשר לראות מגמות. אז בלי שטויות נוספות - בואו נצא לדרך:

בקטנות

אחת הבעיות בניהול בלוג יומי זה 'מה קורה כשאין לי מה לכתוב'. במקרה שלי יצא שיומיים לא כתבתי, וגם היום אין כל כך על מה לכתוב. אז במקום לכתוב על משהו 'מקורי' (ואולי אני עוד אעלה היום משהו לפינת ה'משחקים בנדמה לי' על טרייד כלשהו) החלטתי להגיב לכמה דברים שפורסמו ברשת בשבוע האחרון.

(אגב, תמונת השער היא של האנק מודי מ'קליפורניקיישן' כי אם כבר מחסום כתיבה אז להתלות באילנות גבוהים, וגם בגלל שהסדרה עולה לעונה רביעית בשבוע הבא)

כוכב לא נולד? מי יהיה הMVP של ה-NBA?

הגביע המכוער הזה שאתם רואים כאן לפניכם הוא פסגת החלומות של כל שחקן NBA. מדובר בגביע ה-MVP. שמתורגם להיות השחקן הטוב ביותר בליגה הסדירה (התרגום המילולי הוא 'השחקן בעל הערך הרב ביותר'). אחרי שנתיים שבהן זכה לברון ג'יימס בגביע (זוכרים שהוא שיחק בקליבלנד פעם?) אנחנו עומדים היום בפני מצב שבו לא ממש ברור מי בכלל אמור להיות ה-MVP של העונה הזו ויותר גרוע - מי בכלל מתמודד על התואר?

לשימוש שלוש שנים אחרי האליפות הראשונה

קבוצות של פיל ג'קסון הן כמו יין. בהתחלה הן צעירות, תוססות, מפתיעות. בהמשך הן נפתחות ומגלות טעמים חדשים ובסוף הן מאבדות את הקסם של ההתחלה, אבל עדיין עושות את העבודה, בסוף הן מתקלקלות לגמרי. יינות עוברים את התהליך הזה בפרק זמן שונה, לקבוצות של ג'קסון לוקח בדיוק את אותו הזמן מהפתיחה עד לתום תאריך התפוגה - שלוש שנים.

למאר אמר

 

משחק הNBA השני שראיתי אי פעם (הראשון הוא נושא לפוסט נפרד, והכוונה, אגב, היא למשחק שבו הייתי כקהל במגרש) היה בין הלוס אנג'לס קליפרס והסיאטל סוניקס. אחיו של אבא שלי גר אז בארה"ב (סן פרנסיסקו, אם אני זוכר נכון) וטסנו לבקר אותם. כשהדודים, אמי ואחי הקטן הלכו לדיסנילנד, הלכתי אני לדיסנילנד פרטי משלי - הסטייפלס סנטר בלוס-אנג'לס. בסיאטל שיחק אז גארי פייטון הגדול (והול אוף פיימר עתידי, אין ספק) אבל אותי עניין לראות שחקן שנה ראשונה, שלבש דווקא את מדי הקבוצה המקוללת מלוס אנג'לס. למאר אודום.