עובדה מספר 1: בNBA מרוכזים טובי האתלטים בעולם. זו עובדה. לא כל האתלטים. גם לא כל השחקנים אתלטים, אבל סביר להניח שאם בוחנים את זה ליגה מול ליגה או אפילו ענף מול ענף, לא תמצאו ריכוז כזה של אתלטים בשום מקום בעולם.
עובדה מספר 2: הסנטר 'של פעם', זה שהיה יכול להוריד ריבאונד ולהפריע ליריב פשוט בגלל שהוא גדול - כזה שגורם לשחורציאניטיס להרגיש קטן - כבר לא משחק תפקיד בליגה. תסתכלו על חבר'ה כמו אדונל פויל, ג'מאל מגלור, אריק דאמפייר (שלא לדבר על אוליבר מילר או אדי קארי) ולא תמצאו אותם בליגה. אפילו שאק - ברגע שאיבד מהמהירות שלו - הפך להיות צל עצוב של מי שהיה השחקן הכי דומיננטי בליגה פעם.
טייסון צ'אנדלר הוא אחד האתלטים הטובים בליגה, במיוחד בין הסנטרים. מדובר על בחור בגובה 2.15 על 107 קילו. ארוך כמו הסכסוך הישראלי-פלסטיני שקופץ מספיק גבוה כדי ליירט כל כדור שנמצא בסביבת הטבעת, ולא משנה אם זה בצד ההתקפה בהאלי הופים מרהיבים או בצד ההגנה בבלוקים מרהיבים לא פחות. אז איך יכול להיות שדווקא העונה הזו היא חריגה באיכותה עבור צ'אנדלר?
