בין ילדים, גברים וזקנים

הרבה זמן לא יצא לי לכתוב כאן על NBA, אז הנה - אני כותב.

סדרות הסיבוב הראשון הסתיימו, והעונה - למרות, ואולי בגלל, שאין קונטנדרית ברורה - קיבלנו סיבוב ראשון מעניין מאד ועם לא מעט משמעויות להמשך.

קודם כל, הפלייאוף הזה הבהיר לשתי קבוצות שהם צריכות להתחיל לעבוד על להפוך את הכוכבים שלהם לשמחים - כריס פול ודווייט הווארד עשו באמת כל מה שהם יכולים, אבל הפסידו לקבוצה נחותה (אורלנדו שהפסידה לאטלנטה, למרות יתרון ביתיות) או בתקופה לא טובה (ניו אורלינס שהפסידה ללייקרס). שניהם לוטשים עיניים לכיוון התפוח הגדול - ולא משנה כרגע לאיזו קבוצה - ויצטרכו לעבוד קשה בהום-טאון שלהם כדי לשמור אותם מרוצים. אה, שניהם גם מסיימים חוזה בקיץ הבא. שניהם הראו יכולות מאד טובות על המגרש, אבל הצוות המסייע שלהם היה טוב הרבה פחות, למרות שינויים שנעשו במהלך העונה האחרונה בנסיון לרצות אותם.

קבוצה נוספת שהולכת הביתה וצריכה לעשות חושבים הקיץ היא סן אנטוניו. הספרס עבדו קשה כל השנה כדי להגיע לפלייאוף עם יתרון ביתיות, ולהוכיח שהם עדיין רלוונטיים. מה ששכחו בסן אנטוניו הוא שעונת הNBA לא נמשכת 50 משחקים, אלא - בהנחה שאתם רוצים להגיע רחוק בפלייאוף - יותר מ-100. וככה, הספרס איבדו אוויר לקראת סוף העונה, ובסדרת הפלייאוף נגד ממפיס כבר לא נשארו להם כוחות. טים דאנקן סגר לפני שבוע 35 שנים והעונה עבר את רף 1000 המשחקים בקריירה, מאנו ג'ינובילי יחגוג 34 בקיץ. לשניהם אין כבר יותר דלק במיכל, אבל ברור כי סן אנטוניו לא תוותר עליהם.

המטרה של סן אנטוניו תהיה לנסות למכור את שאר החלקים בעלות גבוהה יותר מהשווי האמיתי שלהם (וריצ'ארד ג'פרסון, שרק קיבל חוזה חדש בקיץ הקודם, נראה כמו הראשון בדרך החוצה) ולהשיג בחירות דראפט ופוטנציאלים צעירים. זה המקום אולי להזכיר את העונה האחרונה בה שחקן סן אנטוניו עשה דעיכה משמעותית - הספרס נתנו לדיוויד רובינסון לשבת בחוץ לא מעט, הוסיפו אליו את שון אליוט לחצי עונה בחוץ, וזכו בבחירה הראשונה בדראפט, שהביאה את טים דאנקן. לא הייתי פוסל מהלך נוסף כזה של סן אנטוניו.

סן אנטוניו ואורלנדו הן היחידות שניתן להגיד עליהן שהן סיימו את העונה מוקדם מן הצפוי. אבל שתי קבוצות נוספות ראו את עצמן - גם אם הן היו היחידות - כמועמדות לעבור לשלב הבא, הניקס והנאגטס הולכות הביתה עם טםע חמוץ בפה. דנבר וניו יורק היו מעורבות בטרייד הגדול ביותר העונה בליגה, שבמסגרתו כרמלו אנתוני נשלח לניו יורק, יחד עם צ'אנסי בילאפס, עבור ריימונד פלטון, וילסון צ'אנדלר, דנילו גאלינרי ושאר ירקות.

בסיבוב הראשון התגלתה הבעיה של שתי הקבוצות. הניקס סבלו מפציעה של צ'אנסי בילאפס שהושבת לשני המשחקים השניים בסדרה (ולא סתם הניקס הפסידו אותם בהפרש גדול, למרות שהם התקיימו באולם הביתי שלהם) וגם אמארה סטודאמייר לא היה במיטבו בגלל פציעה בכתף. הניקס נשארו ללא עומק, ולמעט כרמלו אנתוני (26 נקודות, 10 ריבאונדים ו-5 אסיסטים בממוצע בארבעת המשחקים מול הסלטיקס) לא היה למי ללכת בדקות ההכרעה.

הנאגטס, מצד שני, הפכו להיות אחת הקבוצות העמוקות בליגה, אך מצאה את עצמה בבעיית היררכיה (ג'יי אר סמית' לדוגמה קיבל רק 6 דקות במשחק מספר 2, ואז קלע 30 נקודות במשחקים 3 ו-4 יחד) וללא מנהיג טבעי על המגרש. סטטיסטיקה אמנם לא מספרת הכל, אבל הנה משהו שהיא כן: במשחק היחיד שאחד משחקני הנאגטס קלע יותר מ-25 נקודות (טיי לאוסון, 27 נקודות במשחק 4) הנאגטס ניצחו.

דנבר צפויים לעבור קיץ לא פשוט השנה, כאשר ג'יי אר סמית', קניון מארטין ו-וילסון צ'אנדלר שהגיע מניו יורק מסיימים חוזה, הניקס יחפשו להוסיף עומק בקיץ. הנאגטס יחפשו מנהיג.

שאר הקבוצות שהפסידו - ניו אורלינס, אינדיאנה, פילדלפיה,פורטלנד - הראו לא מעט אופי בסיבוב הפלייאוף הראשון והצליחו לתת קרב לקבוצות עדיפות מהן. להוציא את ניו אורלינס - שכאמור, תלויה בעיקר על פול - אנחנו צפויים לראות עליה של הקבוצות הללו בשנה הבאה.  

אנחנו עומדים לפני הסיבוב השני, שבו בוסטון תתמודד מול מיאמי, שיקאגו מול אטלנטה, הלייקרס מול דאלאס ואוקלהומה סיטי מול ממפיס.

נתחיל דווקא מהסוף: להערכתי, ההצלחה של אוקלהומה סיטי לא צפויה להעצר בשלב הזה, והיא תעבור את ממפיס. לא בטוח שכל כך בקלות, אבל תעבור אותה. לממפיס אין כלים אמיתיים להתמודד עם דוראנט ו-ווסטברוק. ממפיס דווקא מחזיקה ביתרון בסדרה העונתית (3 נצחונות מול הפסד אחד), אבל לפלייאוף חוקים אחרים. אסור לשכוח גם שממפיס מגיעים אחרי סדרה קשה מול סן אנטוניו, ושלאוקלהומה היה יותר זמן לנוח. זה פקטור משמעותי לקראת המשחקים המתקדמים יותר (4 והלאה) בסדרה. שחקן המפתח מבחינת OKC יהיה דווקא קנדריק פרקינס, שלא שיחק במהלך העונה הרגילה מול ממפיס, וכנראה יופקד על זאק ראנדולף. בממפיס שחקן המפתח הוא טוני אלן, שההצלחה שלו לעצור או להאט את דוראנט ו\או ווסטברוק תהיה ההצלחה של הקבוצה.

אגב, כל ארבעת המשחקים של העונה הרגילה בין הקבוצות הסתיימו בהפרש חד ספרתי, כששתי הקבוצות קולעות 100 נקודות או יותר.

במפגש השני במערב, הלייקרס מארחים את המאבס. שתי הקבוצות רצות עם בערך אותו גרעין כבר כמה שנים, ומכירות אחת את השניה. הלייקרס מוכשרים יותר, אבל מגיעים מסדרה לא ממש משכנעת מול ההורנטס. מצד שני, ג'ייסון קיד כבר מזמן לא מזכיר את כריס פול. מצד שלישי, אותו ג'ייסון קיד קלע 42 נקודות בשני המשחקים הראשונים מול פורטלנד לפני שנגמר לו הכוח (לא הגיע ל-10 נקודות באף משחק אח"כ ועבר את גבול ה-6 אסיסטים רק פעם אחת). הלייקרס מובילים בסדרה העונתית 2-1 על המאבס. 

שחקני המפתח מבחינת הלייקרס הם ביינום וגאסול, עם דגש על השני. בראיינט יוכל לנצח משחק-שניים בכוחות עצמו, אבל כדי לסחוב את הלייקרס בסדרת שבעה משחקים הוא יהיה זקוק לעזרה של צמד הגבוהים. שימו לב למספרים האלו: בשני משחקי הניצחון של הלייקרס המספרים של ביינום וגאסול היום 38 נקודות ו-20 ריבאונדים ו40 נקודות ו-20 ריבאונדים. במשחק ההפסד הם הסתפקו ב-33 נקודות ו-12 ריבאונדים. שחקני המפתח בדאלאס הם ג'ייסון טרי, ג'ייסון קיד ושון מאריון. בעוד קיד נכנס חזק לפלייאוף ונחלש בהמשך, טרי את מאריון נכנסו חלש יחסית לפלייאוף, אבל קלעו יותר במשחקים המאוחרים נגד פורטלנד. במשחק הניצחון של המאבס על הלייקרס, דירק קלע רק 15 נקודות, אבל מאריון את קיד את טרי קלעו יחד 65. בהנחה שהג'רמינייטור לא יסתפק הפעם ב-15 נקודות במהלך הסדרה, אם טרי, מאריון וקיד מגיעים יחד ל-50 נקודות, המאבס צריכים להיות במצב יחסית טוב.

במזרח, שיקאגו תתחרה מול אטלנטה שהפתיעה את אורלנדו בסיבוב הראשון. החדשות הרעות מבחינת אטלנטה הן שקירק היינריך, הרכז הפותח שלהם והמנטור של רוז עד העונה שעברה, פצוע ועשוי להפסיד את הסדרה כולה. שיקאגו תמשיך להסתמך קודם כל על רוז, ותנסה להכניס לעניינים גם את שאר השחקנים ובראשם את קרלוס בוזר שדי איכזב מול אינדיאנה, כשנתן לטיילר הנסברו לאכול אותו על המגרש. הבולס מובילים בסדרה העונתית - שאגב, התרחשה כולה בחודש מרץ - עם שני נצחונות (אחד בבית, ואחד - ביותר מ-30 הפרש - בחוץ) והפסד אחד (חוץ). 

שחקן המפתח באטלנטה הוא ג'וש סמית', הסקורר השלישי בטיבו בקבוצה. בסדרה מול אורלנדו, הגארדים של אטלנטה התעלו וסיפקו יותר מ-40 נקודות. סמית' הלך אחורה מ-16.5 נקודות, 47% מהשדה וחסימה וחצי ל14.3 נקודות, 42% מהשדה וחסימה למשחק. יש לו הזדמנות לנצל את יתרון האתלטיות והמהירות שלו על קרלוס בוזר המגמגם, ואם ההוקס רוצים לקחת את הסדרה הזו סמית' יהיה חייב ללכת קדימה.

בצד השני שחקן המפתח הוא לואל דאנג. דאנג נתן סיבוב ראשון סולידי מאד עם יותר מ-18 נקודות בממוצע למשחק. הבולס יצטרכו אותו בכושר קליעה טוב גם כן, כיוון שההוקס צפויים להתמקד בדרק רוז, ומציבים את השומרים הטובים שלהם מול שחקני הפנים. אם דנג יעשה את הצעד קדימה ויגיע ל-20 נקודות למשחק, הבולס לא צפויים להתקשות בדרך לשלב הבא.

הסדרה האחרונה היא הפיקנטית ביותר, וכנראה גם המעניינת והצמודה ביותר. הטריו של בוסטון (או הקוואטרו) מול הטריו של מיאמי. בוסטון הם הקבוצה היחידה שעברה את השלב הראשון ב'סוויפ' (בלי להפסיד אף משחק) ומיאמי התקשו מעט מול פילדלפיה, אבל לא מעט אמוציות מנוקזות למשחק הזה, כשלברון ירצה לנקום בסלטיקס על ההדחה שנה שעברה, ובחבריו לשעבר לקבוצה שאקיל אוניל ודלונטה ווסט. הסלטיקס אמנם מובילים בסדרה העונתית 3-1, אבל רק משחק ההפסד שוחק אחרי פגרת האולסטאר (ושליחתו של קנדריק פרקינס לאוקלהומה סיטי). יהיה מעניין לראות מה יהיה ציוות השמירות בקו האחורי של ההיט, האם מייק ביבי יקבל את הזכות לשמור על רונדו או שיעדיפו שוייד ייצמד אליו ויתנו לביבי את ריי אלן. 

שחקן המפתח מבחינת הסלטיקס הוא ללא ספק רונדו, אחרי שפתח את העונה בסערה הוא נחלש לקראת סופה ומול הניקס - בעיקר אחרי הפציעה של בילאפס - חזר לשלוט במגרש. הצלחה שלו להפוך לכאב ראש התקפי עבור מיאמי היא הצלחה של בוסטון. 

בצד של מיאמי, וייד וג'יימס יתנו את שלהם, מה שאומר ששחקן המפתח הוא דווקא כריס בוש. בוש אמור להפגש מול קווין גארנט - רול מודל עבור בוש - ואם הוא יצליח לקלוע עליו מספיק (כפי שאמארה סטודאמייר עשה בחלק מהמשחקים) ויוכל להתחרות עם הקשיחות של גארנט, מיאמי יהיו במצב טוב.

טוב, עכשיו הגענו לחלק המעניין - ההימורים. 

לדעתי בראיינט והלייקרס יסיימו עניין מול דאלאס יחסית בקלות. לא רוצה להיות יהיר ולכתוב חמישה משחקים, אבל בשישה נשמע הגיוני בהחלט.

שישה משחקים זה גם מה שייקח לאוקלהומה לעבור את ממפיס, בקרב עקוב מדם.

הבולס לדעתי יהנו מהפציעה של היינריך, שבעיקר פוגעת בעומק של ההוקס. חמישה משחקים והבולס בשלב הבא.

בסדרה האחרונה, הראש הולך עם הסלטיקס היציבים יותר, אבל יש לי תחושת בטן חזקה על מיאמי. מאד כיף להדביק ללברון ו-וייד תדמית של לוזרים, אבל הם מוכשרים מספיק ומנוסים מספיק כדי לעבור לשלב הבא. מיאמי בשישה, כשאני מסייג ואומר שאם זה מגיע למשחק שביעי הסלטיקס לוקחים.