אחד הדברים המשותפים להיפ-הופ ולכדורסל (האמת שגם לכל ספורט קבוצתי אחר) הוא ששניהם נחשבים לענפים מאד מצ'ואיסטים, גבריים. לא סתם יש מיעוט של נשים בהיפ-הופ (וכשיש, הן לרוב משתמשות במיניות שלהן). מדובר למעשה בגרסת המילואים של המוזיקה - הרבה בדיחות גסות ודיבורים שאתה לא תשמע ביום-יום.
גם בNBA המצב מורכב לא פחות. לפני כחודש קובי בראיינט קילל שופט 'Fucking Faggot' (מזדיין בתחת, בתרגום חופשי), אחרי ששחקן העבר ג'ון אמיצ'י יצא מהארון בסוף 2007, שחקן עבר אחר - טים הארדוויי - התבטא בתכנית רדיו "לא הייתי רוצה להיות באותה קבוצה עם אחד כזה, לדעתי הם לא צרכים להתקיים בעולם ובטח שלא באמריקה" (מאוחר יותר הוא התנצל, אבל רק אחרי שהליגה נקטה כנגדו בסנקציות והרחיקה אותו מכל פעילות שקשורה לNBA). דווקא בעולם שמלא במחוות סמי-הומואיות (כמו הטפיחה המפורסמת על התחת של השחקנים, או הנשיקה הזו כאן למעה בין מג'יק ג'ונסון לאייזיה תומאס) מדובר בנושא שהוא רגיש מאד.
מוקדם יותר השבוע, נשיא הסאנס ריק וולטס, 'יצא מהארון'. וולטרס, בן 58, עשה בכך היסטוריה בעצם זה שהפך להיות לאדם הפעיל הראשון שקשור לNBA ויוצא מהארון. תחשבו על זה רגע - מתוך ליגה שרובה ככולה גברית, כשיש (לפי הערכות) 7-10% מהאוכלוסיה בעולם שהם חד-מיניים - רק אדם אחד?
כמובן שוולטס הוא לא היחיד, כאשר טרייסי מקגריידי נשאל בעבר האם נתקל בהומוסקסואלים בין שחקני הליגה, הוא הודה שישנם שחקנים כאלו. הוא כמובן לא נקט בשמות, כיוון שבעולם השוביניסטי-מצ'ואיסטי של הNBA, הודאה בנטיה מינית כזו משולה להוצאה להורג של המוניטין. כבר הרבה זמן ישנן שמועות בנוגע לנטיות המיניות של ריצ'ארד ג'פרסון מסאן אנטוניו (שמועות שהתמונה הזו לא ממש עזרה לו להכחיש), אך בינתיים הליגה עדיין נטולת הומוסקסואלים מוצהרים.
בהיפ-הופ ההומופוביה היא ידועה ומוכרת. אמינם בתקופת השיא שלו היה אחד ההומופובים הגדולים (ואז שיתף פעולה עם אלטון ג'ון. לכו תבינו). בתקופה האחרונה, תודות לאיזה מדור בוואלה, דווקא גיליתי שהראפר סולג'ה בוי (שהחזיק בלהיט ממש ממש מעצבן עד לא מזמן) עשה קרוס אובר למוזיקה שלו, ועומד לשחרר אלבום בשם I'm Gay (על אף שהוא לא) על מנת להלחם בתופעת ההומופוביה בהיפ-הופ.
והקטע המצחיק הוא, שההיפ-הופ דווקא מציג במה מצוינת בדיוק לזה. המוזיקה היא דרך נהדרת למחות, ולא חסר להומוסקסואלים בארה"ב על מה למחות. ובספורט? לא עברנו את הימים בהם הומוסקסואלים היו דמויות מוקצנות ולא גבריות? הטלוויזיה היום מציגה מגוון די גדול של חד-מיניים, כולל בסדרה המתנהלת בסביבה גברית מובהקת כמו 'מד מן', מוזיקאים יוצאים מהארון או מציגים תדמית מינית מבולבלת מבלי שזה יהפך לסיפור - ורק בהיפ-הופ ובספורט הנושא הזה מטוטא אל מתחת לשטיח.
בהיפ-הופ ובספורט תחרותי, אחד הדברים שמשחקים תפקיד גדול הוא האגו. מי הכי גדול, הכי חזק, הכי מהיר. הייתי רוצה לראות את הראשון שיכריז שהוא הכי אמיץ ויצא מהארון. אני מקווה שצעד כזה, של שחקן פעיל, יפיל סוף סוף את המכשול המיותר הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה