הגביע המכוער הזה שאתם רואים כאן לפניכם הוא פסגת החלומות של כל שחקן NBA. מדובר בגביע ה-MVP. שמתורגם להיות השחקן הטוב ביותר בליגה הסדירה (התרגום המילולי הוא 'השחקן בעל הערך הרב ביותר'). אחרי שנתיים שבהן זכה לברון ג'יימס בגביע (זוכרים שהוא שיחק בקליבלנד פעם?) אנחנו עומדים היום בפני מצב שבו לא ממש ברור מי בכלל אמור להיות ה-MVP של העונה הזו ויותר גרוע - מי בכלל מתמודד על התואר?
ב-20 השנים האחרונות (לא בדקתי לפני כן, אז יכול להיות שמדובר על יותר) תמיד לקח את גביע ה-MVP שחקן אשר שיחק באחת משתי הקבוצות עם המאזן הטוב בליגה (למעט שני יוצאים מן הכלל, שתיכף נגיע אליהם), ותמיד אחוזי ההצלחה של הקבוצה היו לפחות בסביבות ה-70% (56 ניצחונות מינימום, למעט מקרה אחד שתיכף נגיע אליו אמרתי) את הנתונים האלה אפשר לראות בטבלה הנחמדה הזו:
קודם כל נלך לשני יוצאי הדופן:
- עונת 2006, סטיב נאש זוכה בMVP למרות שפיניקס ניצחו רק 54 ניצחונות. באותה עונה. מה שהספיק להם למאזן הרביעי בטיבו בליגה. לדעת רבים, דווקא דירק נוביצקי היה אמור להיות זה שיזכה בתואר, אבל הועדה החליטה ללכת דווקא עם הקנדי על MVP שני רצוף, במה שנחשב לתואר הMVP המוזר ביותר אי פעם (או לפחות שזכור לי).
- בעונת 2008 קובי זכה בMVP, על אף שהלייקרס סיימו 'רק' במקום השלישי בליגה. למהלך הזה היו שתי סיבות: קודם כל מדובר בתואר ה-MVP הראשון (והיחיד, עד כה) של בראיינט, ומדובר היה גם בסוג של אות על מפעל חיים (כמו שב1996 מאלון קיבל את התואר על אף שלג'ורדן הגיע יותר) ודבר שני החל מה1.2, כשפאו גאסול נחת בלייקרס, בראיינט והלייקרס העבירו הילוך וממאזן 28-18 הגיעו ל-57-25. כלומר 29 ניצחונות מ-39 משחקים - קצב של יותר מ-62 ניצחונות בעונה רגילה, מה שהיה מציב אותם במקום השני בליגה באותה השנה.
מכאן בואו ננסה לגזור את העונה הנוכחית: נכון להיום 4 קבוצות עומדות על למעלה מ-70% ועוד 3 קבוצות מתקרבות ל-70%. באיזור המזרחי בוסטון ומיאמי מובילות (78% ו-74%) ושיקאגו מתקרבת (69%) ובאיזור המערבי סן אנטוניו עם מאזן מדהים (88%) דאלאס אחריה (76%) והלייקרס ויוטה מסתכלות גם הן למעלה (67.5%). נתחיל - כראוי - מסן אנטוניו. אמנם מאנו ג'ינובילי, בגיל 33, נותן עונת קריירה עד עכשיו (18.7 נק' 3.5 ריב', 4.9 אס') אך עדיין מדובר על מספרים נמוכים ל-MVP, וסן אנטוניו - ככלל - נבנית יותר כקבוצה מאוזנת ומזכירה דווקא את בוסטון של 2008, אשר רצה עד לטבעת. שחקנים אחרים - טוני פארקר, טים דאנקן - לא יוזכרו אפילו בדיונים על שלוש החמישיות של העונה.
נעבור לבוסטון, עוד קבוצה שבנויה בצורה קבוצתית מאד, ועל כן לא צפוי שממנה יצא הMVP הבא. אמנם ראג'ון רונדו מוביל את הליגה באסיסטים (13.5 למשחק, עם 10.8 נקודות), אך - באופן פרדוקסלי - ההצלחה של בוסטון גם כשרונדו ישב בצד פצוע עומדת כנגדו. גם קווין גארנט, שכבר זכה בתואר בימיו במינסוטה, עושה עונת קאמבק (15 נקודות, 9.5 ריבאונדים) והוא חזר להיות הנוכחות המפחידה בצבע שהוא היה רק לפני שנתיים, אבל זה בהחלט לא כושר MVP.המועמד הראשון שלנו מגיע מדאלאס, דירק נוביצקי אמנם נמצא בירידה מתמדת במספרים ('רק' 24.1 נקודות ו-7.5 ריבאונדים השנה) אך הוא עדיין מוביל את הקבוצה הטקסנית גבוה יותר ממה שכולם ציפו. גם דאלאס היא קבוצה עמוקה מאד (8 שחקנים משחקים 18 דקות או יותר) אך היא קודם כל דירק נוביצקי (ולראיה שלושה הפסדים רצופים מאז שדירק נפצע). אם הוא יצליח לשמור עם דאלאס על הקצב הזה, מדובר במועמד ראוי בהחלט, גם בגיל 32.
במיאמי כאמור משחק הMVP של השנתיים האחרונות - לברון ג'יימס. אך הוא התבטא לפני כמה ימים שהוא יודע שהוא או חברו לקבוצה דוויין וייד לא יכנסו לדיון על הMVP. למרות מה שלברון אומר צריך לזכור שמיאמי התחילה את הליגה ברגל שמאל, אבל מאז עברה להילוך חמישי וניצחה 17 מ-18 האחרונים. במידה ותצליח לשמור על קצב קרוב לזה ולהגיע לסביבות ה62-65 ניצחונות לא תהיה ברירה אלא לדבר על לברון או וייד כMVP. בינתיים המרשים מבין השניים הוא דווקא וייד שצובר ב-17 המשחקים (הוא החמיץ משחק אחד עקב פציעה) 27.6 נקודות, 6.9 ריבאונדים ו-4.5 אסיסטים, כולל תצוגות של 40 ו-45 נקודות. אלו מספרים של MVP לכל דבר, במיוחד כשזוכרים שלידו משחקים עוד שני חבר'ה (לברון וכריס בוש) שגם קולעים מדי פעם (ממוצעים של 25.5 ו-19.5 נקודות בהתאמה ב-18 האחרונים).
לברון, נוביצקי, וייד ואפילו מאנו מציגים כבר כמה שנים יכולת מעולה, שמדגדגת את הMVP (טוב, אולי מאנו לא) אבל שחקן שעשה פריצה מרשימה דווקא השנה הוא דרק רוז משיקאגו. רוז אמנם מציג יכולת מצוינת כל העונה, אבל מאז שקרלוס בוזר - הרכש הגדול של שיקאגו בקיץ - הצטרף, הקבוצה התחילה לזוז גם היא. הבולס ניצחו 13 מ-15 האחרונים כשרוז קולע בהם 22 למשחק, מחלק יותר מ-9 אסיסטים ומוריד 5 ריבאונדים. בקיץ רוז עבד קשה על הקליעה מבחוץ ומ0.2 שלשות למשחק בעונה הקודמת הוא עומד על למעלה מ-2 שלשות ב15 המשחקים הללו ו-1.7 בממוצע בכל העונה הנוכחית. רוז בהחלט יכול להיות מועמד לגיטימי ל-MVP השנה.
בחזרה לצד המערבי, אבל נשאר בתחום הרכזים, דרון וויליאמס מיוטה ממשיך להיות המנוע שדוחף את הקבוצה כל הדרך למקום השלישי במערב. אם MVP הוא השחקן בעל הערך הרב ביותר לקבוצתו, כנראה שדרון וויליאמס הוא הנומרו אונו בתחום. הוא מעמיד ממוצעים של 22 נקודות, 9.5 אסיסטים ו-4 ריבאונדים למשחק, ומצליח לשמור על יוטה יציבה למרות הטלטלות שעברה בקיץ (עזיבה של שני שחקני חמישיה - קרולס בוזר ו-וסלי מת'יוז ופציעה של שחקן שלישי - ממט אוקור) העובדה שיוטה נחשבת למוכשרת פחות ומתחרה באיזור שהוא צפוף יותר (במערב 10 קבוצות של 44% ניצחונות ומעלה, במזרח רק 6) הופכת את ההישג שלו למרשים יותר.
הקבוצה האחרונה שעמדה בקריטריונים שלנו היא הלייקרס. כמובן שקובי בראיינט הוא מועמד תמידי לתואר השחקן המצטייין, אך יש הרגשה, בעיקר השנה, שיש דווקא יותר 'לקיחת אחריות' מצד שחקני המשנה ובראשם פאו גאסול. בשבועיים האחרונים הקבוצה נכנסה למיני-משבר (מאזן של 10-9 ב-19 האחרונים) וברור שמי שיוציא אותה ממנו הוא קובי. נכון להיום אי אפשר באמת לדבר עליו כמועמד לMVP, אך בהמשך העונה זה עוד יבוא.
מי חסר כאן? שני שמות בולטים חסרים ברשימה הזו. הראשון הוא קווין דוראנט, שאמנם מוביל את הליגה בנקודות (27.9 נקודות למשחק) אך לא עשה את ההתקדמות המצופה לדרגת סופר-סטאר כפי שקיוו אחרי אליפות העולם הנהדרת שלו והואקום שהשאיר לברון. אולי הפריצה הזו עוד תבוא בהמשך (שנה שעברה הוא העביר הילוך באמצע חודש ינואר) אך בינתיים המאזן הקבוצתי לא מספיק טוב (קצב של 53 נצחונות) והוא גם 'סובל' מעוד התקדמות של ראסל ווסטברוק, שהפך להיות חשוב לא פחות לאוקלהומה.
השחקן האחרון ואולי המאכזב ביותר הוא דוייט הווארד. למרות שיפור סטטיסטי בטור הנקודות, הווארד לא הצליח להביא את המג'יק להיות אחת מאריות המזרח. אמנם לא מעט מזה עקב חולשת הצוות המסייע, מה שהוביל למהפך בסגל (בתוך שבועיים וחצי המג'יק הפסידו 8 מ-9 משחקים) וכרגע הם עלו על מסלול נצחונות של 5 רצופים (כולל את סן אנטוניו, בוסטון וניו יורק), אך לעומת הציפיות הגדולות בתחילת השנה המג'יק כרגע במקום מאכזב.
נו, אז מה השורה התחתונה שלי? כמובן שהעונה עוד ארוכה ודברים עוד יכולים להשתנות, אבל אם הייתי צריך לבחור את הMVP נכון להיום הייתי בוחר באחד מבין דירק נוביצקי, דרק רוז ודרון וויליאמס. מבין השלושה לדירק יש את המספרים המרשימים ביותר (גם מבחינת המאזן), וגם את ההוכחה של תלות הקבוצה בו (בדמות שלושה הפסדים רצופים) ועל כן הוא יקבל את המקום הראשון. אחריו נשים את דרון וויליאמס ובמקום השלישי והצמוד את דרק רוז.
שיהיה לכולם בהצלחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה