יום שני, 4 באפריל 2011

פרודוקס - ביקורת אלבום


כבר שבוע וחצי שהאלבום של פרודוקס נמצא אצלי במערכת. באופן הכי מילולי שאפשר, וגם בצורה מנטלית. שבוע וחצי שבהם אם אני באוטו זה כנראה מה שמתנגן (למעשה, זה הדבר היחיד שיכול לגרום לי להפסיד את תכנית הבוקר של טל ואביעד).

כשקניתי את האלבום הזה - לפני שבוע וחצי, כאמור - הבטחתי לנצ'י נץ' - אחד משלושת (ארבעת) האמ.סיז בהרכב, ובמקרה המוכר בחנות היחידה בארץ שמחזיקה את האלבום הזה, הבטחתי לו שאני אכתוב ביקורת על האלבום. בד"כ מספיקה לי שמיעה אחת, מקסימום שתיים כדי להביע את דעתי על אלבומים. הפעם לקח לי שבוע וחצי להתחיל לשבת ולכתוב את מה שאני חושב על האלבום הזה. שבוע וחצי שבו האלבום מתנגן לי באוטו פעם-פעמיים ביום. יודעים משהו? אני לא חושב שהוא יצא משם גם אחרי שאני אכתוב את הביקורת.

אני עדיין לא יודע מה יצא מהביקורת הזו, אבל אני חייב להתחיל לכתוב.



פרודוקס מחזירים את זה ישר להתחלה
אני אפילו לא זוכר איך התוודעתי לפרודוקס פעם ראשונה. במעורפל זכור לי שיר עם 'הוק' מגניב שאמר ש'מי שבאבילון שיעוף מכאן'. שלושה אמ.סיז צעירים מתקומה שבפתח-תקווה (שמתם לב שהמקומות עם השמות הכי אופטימיים הם המקומות הכי מעפנים? שמישהו יראה לי מקום אחד אחד! שמכיל בתוכו את השם 'תקווה' ששווה לחיות בו. לא פתח תקווה, לא שכונת התקווה, מקסימום תקווה של אסי וגורי) שגדלו על 'דור הזהב' של ההיפ-הופ - התקופה הנפלאה ההיא מ-2001 שבה סאבלימינל עוד היה האור, שבויאקה היו הדבר הכי מגניב בשטח, ושפיזדה פאמילי לא היו נושא לכתבה 'ראפרים לא מתים' אלא הרכב חי ובועט. 9 שנים קדימה סאבלימינל מקליט שירים עם דנה אינטרנשיונל - או שירים שקוראים להם אינטרנשיונל, תחליטו אתם מה יותר גרוע - וההיפ הופ בעברית - אם לצטט מעוד משהו מאותה התקופה - נשמע כמו פרסומת למסטיק. Enters Produx.

פאק זנב לאריות, נולדנו ראש לשועלים
קפיצה של כמה שנים קדימה. פרודוקס - רפיקי, צ'יצ'ו ונצ'י נץ'. משהו שנשמע כמו קאסט של ספר הג'ונגל אבל... טוב, למעשה לא מאד רחוק מזה. אחרי הכל מדובר בחיות מיקרופון - מוציאים מיקסטייפ-דמו-הקלטות ביתיות חצי מאולתרות שמוקלט על ביטים קיימים, כבדים, מעדות הוו-טאנג, נון פיקשיין ושאר הרכבים ניו-יורקים אנדרגראונדים ונע על הקו בין ההארד-קור היפ-הופ לראגאמאפין עם פאנצ'ים כל כך חדים שאפילו לא תרגיש שהם חותכים אותך. היה המון בוסר במיקסטייפ הזה, אבל בדיוק אותה כמות של כישרון. החבר'ה בינתיים התבגרו, השתחררו, השתפרו והתחילו לעבוד על מיקסטייפ נוסף. אחרי זמן מסוים של הקלטות הם החליטו שיהיה מדובר באלבום מלא. השם, אגב, נקבע כבר קודם. ברוכים הבאים ל'תחיית המתים'

מתקומה עד יפן הם צועקים לי איצ'יבאן
אם אתם קוראים בבלוג שלי - לא עכשיו, אחרת לא הייתם קוראים את המשפט הזה. באופן כללי קוראים בבלוג - ראיתם שהכתרתי את נצ'י נץ' להיות ראפר השנה שלי. נצ'י אכן יוצא ענק על האלבום הזה, אבל, לפחות מבחינתי, זה היה צפוי. שני אנשים גונבים לדעתי את ההצגה באלבום הזה, הראשון הוא שמואל AKA רפיקי מאן AKA אריסטו שבהמון הומור - לא מעט הומור עצמי - ואחלה אחלה פלואו פשוט גורם לי לרצות לשמוע מה עוד יש לו להביא על המיקרופון (דוגמה קטנה: "במשפחה תמיד הייתי כבשה שחורה-אמא, תרגיעי, אני שליח וזו מטאפורה"). השני הוא שקל, אמ.סי-ביט מייקר שתפר לפרודוקס ביטים מהטובים שנשמעו כאן בארץ, וגם זורק שני וורסים חביבים על האלבום. הביטים מלאים נשמה - לא מעט בגלל שחלקם מסומפלים ממוזיקה פרסית (שכמו שתשמעו, היא ארץ המקור של שקל. אגב, פרסי שקוראים לו שקל? בטח לא צחקו על זה בכלל בבית-ספר יסודי) וחלקם סתם מעיפים את הראש (אגב, אם אתה קורא את זה - רצועה 10, שברח לי השם שלה והעטיפה של הדיסק באוטו? שתי טיפות מייק שינודה. וכן, זו מחמאה) והליריקה - בצורה הכי קשוחה שאפשר - מעלה לך דמעות של נוסטלגיה.

כולם הלכו אחרי הזרם אני שמעתי GA קלאן
זו נקודה שאני רוצה להתעכב עליה. בניגוד להרבה אנשים שבאים מתוך ה'סצינה' של ההיפ-הופ ויורקים לביצה ממנו הם שתו (ולא, זו לא באר. זו ביצה) פרודוקס נותנים פול ריספקט לאלו שפתחו להם את הדרך. החל מהרפרנס בסינגל הראשון "איצ'יבאן" לוורס של קוואמי ב'מלחמת מיקרופון הזהב' ול'תהודת זהות' של בויאקה, דרך ההחזרה מהאוב של ראפרים מפתח-תקווה שהפציעו לכמה דקות לפני כמה שנים (כולל אוהד כהן, שעבר מראפר לראגא לחזרה בתשובה וראפ במתיסיהו שיק) ועד אפילו לרצועה הסוגרת של האלבום שבה הם מביאים לא מעט חבר'ה לרמיקס לאו-לה-לה מהמיקסטייפ שמזכירה מאד את 'תהודת זהות' האגדית של בויאקה (כולל טריביוט של אורטגה לוורס הסוגר של נימי). פרודוקס יודעים - או ידעו - לתת כבוד למי שפתח להם את הדרך.

נתאבד על שוק המוזיקה אחרי הכל ניקח סיכון
ידעו? כן, זה נושא לא ברור. קבלו את ההרכב שהודיע על הפירוק עוד לפני שהאלבום יצא, ועשה הופעת איחוד חד-פעמית עוד לפני הופעת ההשקה. פרודוקס הודיעו למעשה שהולך להיות להם אלבום אחד בלבד. כרגע עדיין לא ברור אם תהיה הופעת השקה (ופרידה) או לא, אבל זה מציב את האלבום באור קצת אחר.

אז תצטרף לקרו שלי ותעלה כבר על מדים
אז עכשיו לאלבום עצמו... מה אפשר להגיד.
קשה לשפוט את האלבום הזה כאלבום בכורה, מכיוון שזה בעצם אלבום יחיד, שלא תהיה הזדמנות 'לתקן' את הרושם שנוצר ממנו. אבל אם להסתכל עליו בתור אלבום בכורה, לדעתי הוא עומד באותה הרמה של אלבומי הבכורה של סאבלימינל, כלא 6 ופלד ואורטגה. ההחלטה על האלבום הבודד ואז הפירוק מזכירה לי משפט מהסרט 'האביר האפל' - You either die as a hero, or live long enough to see yourself become a villian - בפראפרזה על המשפט הזה, בהיפ-הופ הישראלי אתה יכול למות אחרי אלבום אחד ולהיות אגדה (כמו פלד ואורטגה) או לחיות יותר ולאבד את ה'קרדביליות' שלך (כמו שקרה לכלא 6 - לדעתי שלא בצדק, וכמו שקרה לסאבלימינל שאיבד כיוון אחרי האלבום השני).

עם הנאמר למעלה, ולמרות שהאלבום לדעתי יכול להכנס גבוה מאד בדירוג של האלבומים הטובים שיצאו כאן, לא מדובר באלבום מושלם. יש נפילת מתח קצרה ברבע השלישי של האלבום (עם אירוחים של סגול 59 ואנשי פתח-תקווה ועם עודף סקיטים) אבל שלושת הרבעים האחרים של האלבום מעולים.

אז גם כשצחקו עלינו - המשכנו. וגם שזלזלו בנו - המשכנו.
לא מדובר בהיפ-הופ מסחרי, וגם לא מדובר באלבום שאמור לפנות לקהל רחב. מדובר באלבום שאמור להמדד מול ההארד-קור האמיתי של ההיפ-הופ בארץ, כלומר מול הפרברים, פלד ואורטגה ודי.די.די. לא פלא שכולם מהווים השראה לפרודוקס, אבל במקרה הספיציפי הזה - לדעתי התלמיד עלה על מוריו. מדובר - ולדעתי בקלות - באלבום הכי טוב שיצא בהארד-קור הישראלי. פרודוקס הצליחו ליצור משהו שלא קל ליצור והוא אלבום שלם, שכששומעים אותו כיצירה אחת יש לו ערך מוסף על שמיעה של החלקים בנפרד (למרות נפילת המתח שדיברתי עליה בפסקה הקודמת).

אין לי. באמת שאין לי יותר מה להגיד, לפחות בשלב הזה. 1,000 עותקים יצאו מהאלבום הזה, אם אתם מגדירים את עצמכם כחובבי היפ-הופ אמיתי (ולא משנה אם ההיפ-הופ הישראלי מגלה אצלכם תגובות אלרגיות) אני מציע לכם להשיג לעצמכם אחד ASAP. מדובר רבותי, ביצירת מופת. There, I said it.


פרודוקס - תחיית המתים. מדובר ב-30 השקלים הכי טובים שתבזבזו בחייכם.

אין תגובות:

פרסום תגובה