יום שני, 4 באפריל 2011

על הכבוד שגלן רייס כבר לא יקבל


מיאמי היט הודיעה השבוע על "הוצאה לגמלאות" של הגופיה של אלונזו מורנינג – סנטר הקבוצה שהודיע על פרישה. מורנינג הוא אחד השחקנים הגדולים ב-15 שנים האחרונות, לוחם ענק שאולי עוד יוקדש לו פוסט כאן, וללא ספק ראוי לכבוד הזה, אך משהו בכל זאת צרם לי בהודעה הזו.


ראשית, בואו נתחיל ממה זה בכלל הוצאה לגמלאות של גופיה: בNBA ובספורט האמריקאי בכלל ישנו נוהג של חלוקת כבוד לשחקני עבר. כאשר שחקן עבר גדול של מועדון מחליט על פרישה, מספר הגופיה המזוהה איתו פורש גם כן. בניגוד לאירופה – בה מספרי החולצות בכדורסל מוגבלות בין 4 ו-15 – בNBA אין כמעט הגבלות (לא ניתן שבאותה קבוצה ישחקו בו זמנית מספרי 0 ו-00 ומספר מעל 55 דורש אישור ליגה מיוחד) לכל מספר עם ספרה או שתיים. לדוגמה, ביום שבו מייקל ג`ורדן פרש יצאה לגמלאות הגופיה מספר 23 (מה שהוביל לאישור מיוחד של הליגה להחזיר את הגופיה מגמלאות בחזרתו לבולס, עד אז שיחק עם המספר 45).
מיאמי היא מועדון "טרי" יחסית בNBA. בשנים 88-89 הצטרפו לליגה ארבע קבוצות (מיאמי, מינסוטה, אורלנדו ושארלוט הורנטס שמאז עברו לניו אורלינס). אי לכך לקבוצה אין מסורת רבה כפי שיש לקבוצות ותיקות יותר (הסלטיקס, לדוגמה, קיימים מאז הקמת הNBA – למעלה מ-60 שנה) והגופיה של מורנינג היא הראשונה אי פעם במועדון שיוצאת לגמלאות. אני האחרון לחלוק על הוצאתה לגמלאות של הגופיה של אלונזו. דוויין וייד אמר כאשר ההיט הודיעו על ההחלטה לתת למורנינג את הכבוד הזה ב-30 למרץ ש"כשאומרים מיאמי חושבים על מורנינג" אבל לעכברי הכדורסל הותיקים יותר מתחבר שם אחד עוד לפני אלונזו, שהיה צריך לקבל את הכבוד הזה עוד לפניו – השם של גלן רייס.
מיאמי הצטרפה לליגה כקבוצת התרחבות ב-1988, ככזאת המאזן שלה בעונה הראשונה היה גרוע – רק 15 ניצחונות לעומת 67 הפסדים – ובדראפט של 1989 היא קיבלה את הבחירה הרביעית, בה היא בחרה את רייס. רייס הגיע לNBA עם תוית של קלעי מצטיין. את עונתו האחרונה במכללת מישיגן (שם שיחק ארבע שנים) סיים עם ממוצע של 25.6 נקודות למשחק עם 57% מהשדה (אחוז מצוין לקלעי) ולא פחות מרשים מכך – עם למעלה מ-50% מטווח השלוש.
רייס הפך להיות הפנים של מיאמי, את עונת הרוקי שלו הוא סיים עם 13.5 נקודות בממוצע למשחק בלבד, כאשר הוא משתחל לחמישיית הרוקיז (שחקני השנה הראשונה) השניה. תוך שלוש שנים מיאמי הפכה מקבוצה נטולת זהות לקבוצה עם מנהיג ברור. ב1992 – כשהוא קולע לראשונה בקריירה מעל ל-20 נקודות בממוצע למשחק – רייס הוביל את מיאמי לפלייאוף. הקבוצה הראשונה מבין ארבע הקבוצות החדשות שעשתה זאת. ושם פגשו את מייקל ג`ורדן בדרך לאליפות השניה שלו. על הדרך רייס השתתף ב-1991 בתחרות השלשות באולסטאר, ולא בפעם האחרונה.
בעונת 92-3 מיאמי החמיצו את הפלייאוף, ובעונת 1994 – כששוב רייס קולע מעל ל-20 נקודות למשחק – נכנסו שוב, ואף השיגו לראשונה בתולדות המועדון למעלה מ-50% הצלחה במהלך העונה הסדירה.  זה לא עזר להם כשהפסידו לאטלנטה בחמישה משחקים בסיבוב הראשון, כאשר הם רושמים לראשונה בתולדות המועדון ניצחון פלייאוף.
עונת 94-5 תהיה האחרונה של גלן רייס במועדון, והמוצלחת ביותר מבחינה אישית. הוא קלע 22.3 נקודות ממוצע למשחק, וקבע שיא אישי עונתי בשלשות (185, קצת יותר מ-2 למשחק) ובאחוזי שלשות (41). רייס גם השתתף בתחרות השלשות באולסטאר והביא למיאמי את התואר הראשון בתחרות הזו. באותה העונה רייס קבע גם שיא עונתי בנקודות – ושיא מועדון שטרם נשבר – כשקלע 56 נקודות מול אורלנדו הגדולה של שאק ופני. בסיום אותה השנה – שבה ההיט לא עלו לפלייאוף – פט ריילי שבר חוזה בניו יורק על מנת להגיע להיט.
מספר ימים לפני תחילת עונת 1995-6 הסתובבו הרבה שמועות באיזור מיאמי לגבי טריידים אפשריים. גלן רייס היה השם החם. פט ריילי תמיד אהב לעבוד עם סנטרים קשוחים ודומיננטיים – ברזומה שלו היו לוס אנג`לס עם קארים עבדול ג`באר וניו יורק עם פטריק יואינג – ורייס, שהיה קלעי מחונן, אבל לא קשוח ולא סנטר, לא ממש התאים למשבצת. רייס פחד שהוא ינותק מביתו ומחברתו דאז, ונכנס לריילי למשרד אחרי אימון ערב. ריילי נתן לו את המילה שלו שהוא לא יעבור בטרייד.
יום למחרת בדרך לאימון הקליעות גלן רייס שמע ברדיו שהוא עבר בטרייד לשארלוט. השחקן שהגיע במקומו היה אלונזו מורנינג – סנטר קשוח ודומיננטי, ובן טיפוחיו של פטריק יואינג. הפנים של מיאמי השתנו. רייס חזר הביתה, התחיל את העונה בשארלוט בדיכאון קליני, אבל בהמשך נתן שם שלוש עונות מצוינות, אשר בכל אחת מהן נבחר לאולסטאר. בשנת 1997, כשהוא מציג את הכדורסל הטוב בחייו, נבחר רייס לשחקן המצטיין של האולסטאר כאשר הוא קולע שיא נקודות לרבע (20). בהמשך הקריירה רייס עבר בלוס אנג`לס – שם זכה באליפות NBA היחידה שלו, הראשונה בשושלת של שאקיל וקובי – ואת הקריירה סיים בנדידה בין ניו יורק, יוסטון והקליפרס.
מיאמי כבר לא תוציא לגמלאות את הגופיה של רייס, הסמל הראשון שלה, צורמת לי במיוחד ההרגשה שלריילי, זה ששלח את רייס תמורת אלונזו – שעדיין נמצא במשרדים של מיאמי – יש חלק לא מבוטל בכך. אין מכך כדי לגרוע מכבודו של מורנינג שהיה הלב שלה בתקופת השיא שלה בשנות ה-90 וחלק חשוב מהקבוצה באליפות ב-2006, אבל בניגוד לדעתו המלומדת של דויין וייד, כאשר אני חושב על מיאמי, אני אחשוב קודם כל על הג`אמפ שוט של גלן רייס, שנתן את הזהות הראשונית למיאמי.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה