יום שני, 4 באפריל 2011

ביקורת אלבום - Fort Minor - The Rising Tied

  השנה היא שנת 2000. במלחמת הדמים בין בריטני ספירס לכריסטינה אגילרה, בריטני מנצחת (בינתיים, לפחות, בנקודות). ואני יושב משועמם מול הMTV. בין קליפ מסוכרן אחד לאחר, עולה קליפ גשום על גבול האפל, שכולל בעיקר זמר עם קיבולת ריאות מרשימה וקול גבוה למדי. בצילו חוסה ראפר, חבוש כמעט-תמידית בכובע מצחיה. הסקילז של הראפר לא מרשימים במיוחד, אבל השילוב הזה בין רוק לראפ מושך את האוזן שלי.



בערך שנתיים וחצי אחר כך, קניתי את האלבום Hybrid Theory של ההרכב המדובר. השנתיים האלו - שבהן לינקין פארק הספיקו להוציא שני אלבומים נוספים (ותיכף נגיע אל אחד מהם), גרמו לי להבין שלא שמענו את המילה האחרונה.

מייק שינודה, הסתבר לי עם הזמן, הוא המוח מאחורי לינקין פארק. לבד מהיותו ראפר הוא גם השתתף בהפקות של האלבומים של ההרכב, השתתף בנגינה בגיטרה וקלידים ואף היה אחראי על חלק מעיצוב העטיפות (בקולג` למד איור ועיצוב גרפי).

בשש השנים שעברו מאז שיצא In The End, שחררו לינקין פארק שני אלבומי אולפן: Hybrid Theory ו-Meteora, בנוסף שחררו אלבום בהופעה חיה (Live in Texas), את הcollision course ביחד עם ג`יי זי, ואת האלבום הכי מעניין שלהם: ReAnimation.

האלבום הזה היה הבייבי הפרטי של מייק, כיליד לוס אנג`לס, אסף שינודה את כל נבחרת המערב לתוך אלבום שהוא כולו רמיקסים לHybrid Theory. בין השאר מתארחים על האלבום הזה צ`אלי טונה, פרעה מונץ`, קאלי אייג`נטס ובלק ת`וט. על ההפקות נציין את קאט-מאסטר קורט, אווידנס והאלכימאי.

הזרעים לפרוייקט הפורט-מיינור נזרעו בעת שלינקין עבדו עם ג`יי זי על קולישן קורס. בערך באותו הזמן במקביל יצא בארץ הרמיקס של מייק לEnjoy the silence של דפש מוד, וההרגשה הייתה כאילו לינקין פארק קצת קטנה עליו.

והנה אנחנו מגיעים לאלבום שלכבודו התכנסנו כאן - אם אתם שומעים בזמנכם הפנוי רדיו, אין מצב שהצלחתם לפספס את Beleive me של מייק וסטיילס אוף ביונד - עם הפקה מעניינת ומגוונת מאד, והפקה בפועל של ג`יי זי היה לי ברור שאני ניגש למשהו מאד מעניין.

לאוהבי השורות התחתונות, בבקשה: מדובר באלבום חורף מובהק. ובנישה הזו - הלא מספיק מוערכת לדעתי - מדובר באלבום מצוין.
בואו נפרק אותו צעד אחרי צעד:

Introduction
קטע האינטרו מתחיל בדרמטיות עם קולו של ג`יי זי שמסיים במשפט "The Richness of the music and everything, I know that`s going to be something serious".

Remember the name (feat. Styles of Beyond)
בום! מייק לא מרחם על המאזין ונופל עליו עם ביט כבד-אך-מסחרי, ומציג לנו את סטיילס אוף ביונד (ריו וטאק) - שותפיו לרוב האלבום הזה. כן, מדובר בשיר אגו, שבו הם מתארים את הדרייב שלהם להצלחה, כולל נוסחא מתמטית מדויקת (10% מזל, 20% כשרון, 15% כוח רצון מרוכז, 5% תענוג, 50% כאב, אם אתם מתעניינים). שיר חזק, עם פזמון מדבק מאד.

Right Now (feat. Styles of Beyond and Black Thought)
אנחנו ממשיכים לעלות, מייק עם בית מעולה ומאד ציורי, גורם לנו לתאר עיר מנוכרת, כשהוא עובר במבטים בין דמות לדמות. ריו וטאק עם בתים ממוצעים, כשריו מעביר ביקורת באמצעות תיאור דמות של חייל אמריקאי בעיראק. השיא מגיע בוורס של בלק ת`וט שנותן בית ארוך ומאד מפוכח. שיר מצוין, המושפע מהסרט `Short Cuts` של רוברט אלטמן (או לפחות כך הוא טוען).

Petrified
ביט מטורף, אבל מייק יוצא עליו גרוע. אין מה לעשות, הבנאדם צריך להתרחק משירי מסיבות. אפשר להעביר.

Feel Like Home (feat. Styles of Beyond)
שיר מעולה, מייק חוזר להרגשת החורף שמלווה את האלבום הזה, סטורי טלינג מצוין שלו בבית הראשון, שבו הוא מתאר לנו את הדקות אחרי לוויתו של סבא שלו. ריו וטאק נותנים בתים לא רעים, ומייק חוזר בפזמון האחרון כדי לתת לנו טיפ על מה לעשות כשאנחנו מרגישים לבד.

Where`d you go (feat. Holy Brook and Jonah Matranga)
מייק מעיד כי כל פעם שאשתו שומעת את השיר הזה, היא בוכה. אפשר להבין למה. מייק מתאר את החיים של מישהי שנשארה מאחור, כשהיא מחכה לאותו אחד שנמצא תמיד בדרכים. שיר מאד נוגע, והולי ברוק נותנת פזמון מדהים.

In Stereo
מייק חוזר לשירי מועדונים. שיר שהיה מאד מתאים ללודה לבצע, אבל מייק הוא לא לודה. אפילו לא קרוב. ביט מאד חזק ודומיננטי.

Back Home (feat. Styles of Beyond and Common)
קומון, סטיילס אוף ביונד ומייק מתארים כל אחד את הבית שלו (קומון וטאק משיקאגו, ריו ומייק מLA), ואת הרגשות והאסוסיאציות שלהם בקשר למקום הזה. ביט ג`אזי מעניין.

Cigarettes
אחד השירים האהובים עלי באלבום, מייק מתאר למה הראפ שלו הוא כמו סיגריות. ומסתכל על עצמו במבט מפוכח וציני מבחוץ.

Beleive me (feat. Styles of beyond and Bobo)
אני משער שכולכם מכירים את השיר הזה. מדובר בפזמון מצוין בשיר שמדבר על מערכת יחסים שמתפרקת. ביט מקורי ומעניין.

Get me gone
מייק יוצא נגד התקשורת והאנשים שניסו להכשיל אותו עוד לפני האלבום הראשון של לינקין. בית אחד, מאד טעון.

High Road (feat. John Legend)
מתחבר לשיר הקודם, מייק מדבר על אובדן אמון בחלק מהאנשים, ומסכם את זה ב"Keep Talking while I`m walking away". ביט פסנתר (ע"י ג`ון לג`נד כמובן) ופזמון נחמד ביותר.

Kenji
וואו. אחד השירים היותר מעניינים שיצא לי לשמוע. מייק מספר את סיפור חייהם של המהגרים האמריקאים-יפנים שלא היו רצויים באף אחת מהארצות, על רקע מלחמת העולם השניה. השיר משולב בעדויות מוקלטות של סבו ודודתו של מייק. שיר מצמרר.

Red to Black (feat. Styles of beyond, Kenna and Jonah Matranga
שיר עם עוצמה מטורפת, מייק חוזר לסגנון הרוק, כשטאק וריו זורקים בתים מדהימים מבחינת הפלואו. שיר שהוא "פילר" אבל פילר מעולה.

The Battle (fet. Celph Titled)
אין לי מושג איך הבאטל הזה קשור למשהו. בכל מקרה, מדובר על קטע מעבר קצרצר.

Slip out the back (feat. Mr. Hahn)
מיסטר האן, למקרה שתהיתם, הוא הדי ג`יי של לינקין פארק. מייק סוגר את האלבום בשיר אפל ומאד בודד. שבו הוא מספר למישהי, או מישהו, למה הוא נאלץ לעזוב כך. שיר מצוין.

את השורה התחתונה כתבתי למעלה. אלבום מצוין להעביר איתו את החורף שכבר הגיע. מייק מפגין יכולות בשירים הכבדים יותר ונשמע פחות טוב בשירי המסיבות. במשך כל האלבום מייק מפגין גם יכולת כתיבה שלא יצא לנו לראות בLP (וחבל).
לאחרונה הסתיים הסכסוך בין לינקין לחברת התקליטים שלהם. מייק שינודה מדבר על שינוי בקו המוזיקלי. עם השפעות מרוק, ראפ, מוזיקה אוריינטלית ומוזיקה אלקטרונית - אני מחכה לראות מה יהיה הצעד הבא שלו.

אין תגובות:

פרסום תגובה