מה שלומכם? חודש בערך לא כתבתי כאן (פייר, התאכזבתי מחוסר התגובות על הפרויקט) ובחודש הזה היה בעיקר פסח מה שאומר לא מעט מוזיקה חדשה.
חמישה אלבומים (השישי - החדש של לילי אלן - טרם נפתח) יצא לי לקנות ולשמוע בחודש האחרון. על שלושה אני אפרט יותר ועל שניים ממש (אבל ממש בקטנה):
אקסום – אקסום
למרות שכמעט עשור עבר מאז שסאבלימינל סיפר לנו איך חיים מיום ליום, ולמעלה מ-15 שנים עברו מאז שנייג`ל האדמו"ר התפייט על החומוס המטמטם החיבור בין מוזיקה שחורה למוזיקה ישראלית תמיד היה מעט מלאכותי. אני לא טוען שלא היו כאלה שעשו את זה טוב, אבל במקרים רבים זה נשמע כמו נסיון לחקות את הסגנון בארה"ב או לחילופין להתעלם לגמרי מהשורשים.
את ההרכב "אקסום" גילינו כשהם הוציאו את שיר התשובה ל"אל תשחק איתי" שהופק ע"י סוליקו עבור נועה פראן. הסינגלים הבאים – `הקשיבו נא`, `פתאום באנו` ו`מה עם הכסף` – הביאו פתאום סגנון חדש לחלוטין לסצינת ההיפ-הופ-רגאיי-דאנסהול בארץ. בדיוק כמו בקליפ (הקורע מצחוק) של `פתאום באנו` אקסום לוקחים את הרידמים הג`מאייקנים ומכניסים לשם את התבלין של המוזיקה הישראלית – בעיקר מוזיקה מזרחית (מה שמגדיל אוטומטית את קהל המאזינים שלהם).
אקסום לא סתם עושים את המוזיקה הזו. הם עושים אותה מצוין. הסקילז (יכולת החריזה והראפ) שלהם מטורפת, ועושה רושם שהם לא מנסים לחקות שום דבר שנעשה כאן בארץ קודם. על ההפקה נמצאים החבר`ה הנאמנים מסוליקו שמוכיחים בפעם המי-יודע-כמה שלישראל יש מה להתגאות במפיקי ההיפ-הופ שלה, החיבור בין הקצב הג`מייקני להשראות מזוהר ארגוב עם הזרימה של טדרוס וג`ודאיה זורמים הכי טבעי שאפשר לאורך כל האלבום.
כמו שכתבתי כאן על פורט מיינור שמדובר באלבום חורף מובהק, את האלבום של אקסום אי אפשר לשמוע כשיורד גשם. עדיף לשמוע אותו עם גופיה, באוטו, כשהחלון פתוח או עם נרגילה וכוס עראק. בכל מקרה, מדובר בסוג האלבומים שאי אפשר לשמוע על פחות מפול ווליום או בפחות מ-25 מעלות בצל. אקסום באים לעשות כאן חפלה.
וכיאה לכל חפלה הם מביאים לא מעט חברים. הטופ של הטופ של ההיפ-הופ הישראלי הצעיר – החל מפלד ואורטגה, עדיין תחת שם אחד, עבור בסילי מסצינת הדאנסהול ונועה פראן מהטרופרז לשעבר דרך אסף שלם מ`מלכה באיה` בשיר הרגוע היחיד באלבום (ועדיין, לא מדובר על בלדה קורעת לב. אתם יכולים להיות רגועים) ועד לוולקן מההארד-קור ראפ ונצ`י נץ` מהדאנס הול-היפ הופ של פרודוקס בהופעת האורח האהובה עלי באלבום.
באמת שאין לי מילים רעות להגיד על האלבום הזה. לכל מי שמחפש אלבום מגניב וחדשני בלי להיות מתחכם לפתוח איתו את הקיץ – רוצו לקנות אותו. (מילה טובה גם על זה שהאלבום עולה 40 שקל – זול יותר מרוב הדיסקים החדשים).
אני אסכם עם מה שכתבתי בפורום מוזיקה שחורה מיד אחרי ששמעתי את האלבום:
תעשו לעצמכם טובה. אם עדיין אין לכם אז מחר, אחרי הלימודים או לפני העבודה תעשו עצירה בצליל (או בכל חנות שהיא לא טאוור רקורדס - אין להם את האלבום), תשאירו שם לא יותר מ-40 שקל ותקנו את האלבום של אקסום.
תעשו לעצמכם טובה. אם עדיין אין לכם אז מחר, אחרי הלימודים או לפני העבודה תעשו עצירה בצליל (או בכל חנות שהיא לא טאוור רקורדס - אין להם את האלבום), תשאירו שם לא יותר מ-40 שקל ותקנו את האלבום של אקסום.
אני לא מרבה להשתמש בצירוף המילים הזה אבל באמת שאין דברים כאלה. מבחינת סקילז, סאונד, וייב ועוד המון מילים באנגלית מדובר ב-14 טראקים של כיף טהור.
אני אעביר עליו עוד שמיעה היום ואז אכתוב משהו יותר מסודר לבלוג, אבל באמת שזה יכול להיות האלבום של הקיץ. אם בראש של העורכים המוזיקליים נשאר תא אחד שלא מקשיב רק לבלדות סקעת-דור דניאל-קרן פלס - זה אמור להיות הדבר הכי חם בקיץ ברדיו.
סיוון – דף חדש
רוצים לדעת את הביקורת שלי על האלבום של סיוון? תיקחו את כל מה שכתבתי על האלבום של אקסום ותהפכו. האלבום של סיוון מסריח. מסריח ממסחריות, מחוסר מחשבה, מהפעלת המאמצים על יצירת מוצר.
מדובר ללא ספק באלבום הכי גרוע שיצא ל`תאקט` כלייבל (למען האמת, לא שמעתי את הדיסק של איציק שמלי, אבל גם אם נסיר אותו עדיין מדובר בחתיכת `הישג`). השירים הסבירים היחידים באלבום הם אלו שכבר היו באלבום האוסף `תאקט אולסטארס`. שאר השירים נעים בין `גרוע` ל`ממש מביך`.
שלא יובן לא נכון – סיוון, כזמרת, מצוינת. רק שיותר חסרה לה באלבום הזה יד מכווינה מלעיוור במירוץ משוכות. זה מתחיל בטקסטים - אני לא יודע אם הקרדיטים על הכתיבה הם לשם קבלת תמלוגים, אבל אם אכן היא אחראית לטקסטים באלבום הזה, אני לא נותן לה לכתוב אפילו רשימת קניות.
גם מבחינת הפקות השירה, מישהו לחלוטין איבד את זה. כשהיא שרה מאופק וברגש – היא אחת הזמרות המצוינות שיש כאן (לראיה – החלקים שבהם היא לא צורחת ב`אין גבולות`) אבל כשהיא מחליטה לצרוח – וזה קורה לה לא מעט – היא נשמעת כמו הקריקטורה של מאיה בוסקילה. שמעתי באמת שלעלמה זק נמאס לחקות אותה.
עם הכוונה נכונה (מישהו אמר מומי לוי?), הפקה ראויה (מומי לוי!) והפסקת הרדיפה אחרי המסחריות והפופיות, סיוון יכולה להיות זמרת חשובה מאד. את הקול כבר יש לה. עכשיו צריך להפוך אותה ממוצר לאמנית. לא בטוח שזה לא מאוחר מדי מבחינתה.
כריס קורנל – SCREAM
האלבום הזה היה תלוי הרבה מאד בהתאמות שיעשו שני האנשים. היה צריך לתפור איכשהו את שני הבדים האלו ככה שיצא משהו ראוי ללבישה. במקום, יצא כאן שמלת ערב עשויה מבד יוטה. משהו בדרך הלך לאיבוד.
טימבלנד לא עשה את מה שהוא היה צריך לעשות. במקום לנסות ולהתאים את עצמו לזמר הוא הביא דברים שנשמעים כמו שאריות מהאלבום של ג`סטין – או יותר גרוע, מהאלבום של וואן רפאבליק – וציפה מקורנל לעשות איתם משהו. קורנל ניסה להתאים את עצמו לביטים האלה, אבל במקום שיצא משהו חדש ומעניין באמת יצא משהו שנשמע כמו ג`אסטין על סטרואידים.
כריס מצולם על עטיפת האלבום בפוזה של ילד הרוק, כשהוא מנפץ גיטרה. אירוני שזו הגיטרה היחידה שמופיעה באלבום עד לשיר הבונוס – והשיר הטוב באלבום – כשכל שאר האלבום בנוי מהסימפולים המסונתזים ששמענו מטימבו. הטרגדיה האמיתית היא שאני לא באמת מסוגל לשנוא את האלבום. קורנל עדיין מלך. כמו הזמר שירד מהגדולה ושר בקרן הרחוב? הקול עדיין שם.
אם טימבו היה יוצא מהשבלונה המוכרת כאן, היינו יכולים לקבל את אחד מהאלבומים שהיו מדברים עליהם בעוד 20 שנה כ"פורצי דרך" או שהביאו תפנית אמיתית במוזיקה הפופולארית. במקום קיבלנו אלבום לא טוב. אמנם לא נוראי, אבל ממש ממש לא טוב.
ועוד שני משפטים על שני אלבומים –
מרסדס בנד – תביאו בירות – לא אהבתי. אולי זה מסוג האלבומים שיגדלו עליי, אבל מהדברים ששמעתי מהאלבום הראשון מדובר ברגרסיה רצינית.
מרסדס בנד – תביאו בירות – לא אהבתי. אולי זה מסוג האלבומים שיגדלו עליי, אבל מהדברים ששמעתי מהאלבום הראשון מדובר ברגרסיה רצינית.
מאור כהן – דיסקגרפי – דבר ראשון נדהמתי לגלות כמה שירים של הבנאדם אני מכיר ואפילו לא ידעתי שהם שלו. מדובר בסוג של ילד פלא בעולם המוזיקה הישראלית. אלבום שנחמד שיהיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה