יום שלישי, 14 בדצמבר 2010

8 נצחונות רצופים ו-13 מ-14 האחרונים... מה עובר על הניקס?

הניו יורק ניקס עם 8 ניצחונות ברצף... איך ולמה?

אחרי פתיחת עונה מזוויעה, שכללה מאזן של 8 הפסדים מול שלושה ניצחונות בלבד (כולל תבוסה במילווקי ב-27 הפרש והפסדים לגולדן סטייט ופילדלפיה בבית), פתאום נראה שהדברים מתחילים להתחבר לניקס.
13 ניצחונות ב-14 האחרונים, ומאזן של 16-9 (שווה למקום שישי במזרח כרגע) לקבוצה של מייק ד'אנתוני. אמנם לא נפגשו במסגרת הזו עם אריות הליגה, אבל גם ניצחונות בניו אורלינס ופעמיים מול שארלוט (בבית ובחוץ) הם מכובדים.


השינוי הגדול הוא כמובן בציר של שלושת השחקנים שאמורים להוביל את הקבוצה - ריימונד פלטון ואמארה סטודאמייר הקפטנים, והג'וקר של ד'אנתוני - דנילו גאלינרי.

פלטון לא נכנס טוב אל העונה הזו, המעבר מהקצב האיטי והמחושב שהוא היה רגיל לו תחת לארי בראון השתנה וגם המעבר למשחק עם שחקן פנים כמו אמארה סטודאמייר היה זר לו. הדיווחים הם שלאחרונה אמארה ופלטון מתחילים להסתדר יותר טוב, ולהביא את הסמכותיות שלהם כקפטנים לחדר ההלבשה. ריימונד מעמיד בעשרת המשחקים האחרונים מספרים כריס-פוליים של 21 נקודות, 9.3 אסיסטים, 4.6 ריבאונדים ו2.5 חטיפות. כל זה נעשה בקרוב ל-50% מהשדה (מהקו, כמו כל הניקס, הוא מצוין, עם 86.7%)

דנילו גאלינרי עדיין לא מצליח למצוא את הקליעה שלו בליגה, הוא ירד מ44.8% מהשדה בעונת הרוקי שלו ל-42.3% שנה שעברה. השנה הממוצע שלו עומד על פחות מ-40%. אך גם אצלו נרשמת התעוררות במשחקים האחרונים, כשהוא מצליח לעלות ל42%, ובעיקר להביא את עצמו ל6.5 ביקורים בקו למשחק עם למעלה מ-90% הצלחה. הממוצע שלו בעשרת האחרונים עומד על 17.6 נקודות עם 5 ריבאונדים והכי חשוב - 2.5 שלשות שפותחות את הצבע לאמארה ופלטון.

והנה הגענו לרכישה הגדולה של הקיץ - אמארה סטודאמייר. אחרי הרבה רינונים על זה שהוא הולך להוריד את הניקס למחוזות אייזיה-תומאסיים (שנבעו, לדעתי, בעיקר בגלל שמחה לאיד על אי הגעת לברון) סטודאמייר לא ממש ענה למבקרים עם ממוצע של בקושי 20 נקודות בתחילת העונה. בעשרת האחרונים הוא כבר קולע למעלה מ-28 נקודות למשחק, עם יעילות מפחידה (למעלה מ-58% מהשדה ו77% מהקו ב-9.5 הליכות לשם) וגילה גם את חדוות החסימות, עם 2 כאלו בממוצע למשחק. אמנם הוא לא מצליח להגיע למספרי הריבאונדים של דיוויד לי, אבל עושה רושם שהניקס סה"כ די מרוצים מהימור מאה המיליון שלהם.

את החמישיה משלימים שני שחקנים די אפורים: לאנדרי פילדס ו(במשחקים האחרונים) וילסון צ'אנדלר.
פילדס הוא רוקי מפתיע מאד, שנבחר איפשהו באמצע הסיבוב השני של הדראפט האחרון. אף אחד לא דיבר עליו עד שד'אנתוני גילה אותו במשחקי ההכנה והצהיר שהמקום בעמדה 2 בחמישיה שלו הולך לפילדס עד להודעה חדשה - מהלך שנגרם בעיקר עקב האכזבה מרוג'ר מייסון והרצון להעלות את טוני דגלאס מהספסל. פילדס הגיב עם הרבה עבודה קשה ואתלטיות. הוא שני בקבוצה בריבאונדים, אחרי אמארה סטודאמייר, ומחפה עקב כך על חסרון של שחקן פנים אמיתי מתחת לסלים לצידו של אמארה. בעשרת האחרונים הוא מוריד 8.7 ריבאונדים למשחק, וקולע 11 נקודות, כשגם הוא שומר על ממוצעים טובים מהשדה (51%) ומהעונשין (81.5). משחק השיא שלו, אגב, הגיע נגד כרמלו אנתוני והנאגטס, כשקלע 21 נקודות והוריד לא פחות מ-17 ריבאונדים על רקע השמועות של כרמלו לניקס.

השחקן האחרון - והספוט היחיד בחמישיה שלמעשה השתנה מתחילת השנה - הוא וילסון צ'אנדלר. צ'אנדלר יועד במקור להיות השוטינג גארד הפותח של הניקס, אך הוא הודח משם ע"י מייק ד'אנתוני בטענה שהוא לא מוביל כדור מספיק טוב, במהלך הפגרה גם נעשו נסיונות שקטים יותר או פחות להעביר אותו מהקבוצה (המתוקשר ביותר היה הנסיון למכור אותו לפורטלנד תמורת רודי). הוא עלה מהספסל ב15 מ-20 המשחקים של הניקס, אך בשלושה האחרונים חזר לחמישיה, כשהניקס עוברים לשחק סמול-בול, וצ'אנדלר משחק בעמדה 4 לצד אמארה. בחמשת האחרונים צ'אנדלר מעמיד מספרים בקאליבר אול-סטארי עם 19.5 נקודות, 7.6 ריבאונדים עם 2.5 שלשות ו-54% מהשדה (גם הוא, אגב, עם יותר מ-80% מהקו).

מייק ד'אנתוני מאמין ברוטציות קצרות. במשחקים האחרונים ראינו הבלחות מהצוות המשלים (טוני דגלאס, ביל ווקר, רוני טוריאף ובמשחק האחרון אפילו שוני וויליאמס) אבל די ברור שהניקס יצטרכו - במוקדם או במאוחר - להתחזק אם הם רוצים לרוץ לפלייאוף השנה. החוזה של אדי קארי עומד לרדת מהספרים בקיץ הקרוב, ואם הניקס ירגישו שהם לא מצליחים להשיג את כרמלו אולי הם יהמרו על טרייד שאמור לחזק את הספסל עבור החוזה של קארי. גם קלנה אוזביקי שאמור לחזור בקרוב אמור לעזור או לעבור בטרייד.

בתוך כל האופטימיות הזו נחה עדיין נקודה שחורה אחת - אנתוני ראנדולף, שהיה החלק המרכזי בטרייד ששלח את דיוויד לי, אהוב הגארדן, לגולדן סטייט, מאכזב מאד בינתיים. רק שתי נקודות ושני ריבאונדים למשחק, בפחות מ-10 דקות בממוצע. להזכירכם - הניקס העדיפו את ראנדולף על פני מונטה אליס, שבינתיים מפציץ ממקום מושבו בגולדן סטייט. יכול להיות שמדובר סה"כ באי-התאמה של ראנדולף למערכת של ד'אנתוני, ושראנדולף עוד יפרח במקום אחר (כמו שעושה השנה ג'ורדן היל בדקות המוגבלות שהוא מקבל ביוסטון), ואולי שווה לבדוק אפשרויות לטרייד גם עליו. בכל מקרה, ד'אנתוני לא יכול לנוח עקב הרצף הזה, אבל ללא ספק יש סיבה לאופטימיות זהירה לאנשי התפוח הגדול.

אין תגובות:

פרסום תגובה