בקיץ 2008 ישראל געשה ורעשה, מכיב תל אביב עשתה את ההחתמה היקרה בתולדותיה והנחיתה כאן את קרלוס ארויו, שחודשיים קודם עוד מסר להאלי-הופים של דוייט הווארד, ועכשיו בא לשחק עם ליאור אליהו.
שנה אחר כך ארויו עשה את הדרך ההפוכה ל-NBA. ארויו הוא לא היחיד, בשנת 2008 היו לא מעט שחקנים שעזבו את הNBA הנוצצת לטובת הכסף הגדול של המועדונים באירופה (שם, בניגוד ל-NBA, אין תקרת שכר, וגם המס שמוטל על השחקנים הזרים נוח בהרבה) אבל כמעט כולם עשו אחורה פנה תוך שנה-שנתיים וחזרו לבמה הגדולה בעולם.
השחקנים שנשארו עשו את זה בגלל לויאליות גבוהה מאד למדינה (כמו עם חואן קרלוס נבארו, שלמרות עונת רוקי טובה בממפיס העדיף לחזור לחממה הספרדית וכמעט משך איתו השנה את רודי פרננדז) או בגלל שפשוט הם לא היו מספיק טובים על מנת לקבל דקות משמעותית בליגה (כמו קינטל וודס, למשל).
שלושת השחקנים המשמעותיים ביותר שעשו את המהלך הזה הם ננאד קרסטיץ', ג'וש צ'ילדרס ולינאס קלייז'ה. כל אחד מהם מצליח יותר או פחות בליגה היום אבל כולם לקחו כרטיס טיסה לאירופה, ותוך זמן קצר עלו על הטיסה חזרה לארה"ב.
קרסטיץ' שיחק בניו ג'רזי מאז עונת הרוקי שלו. בעונה השלישית שלו הוא עשה סימנים של הפיכה לאחד משחקני הפנים הטובים בליגה, עם 16.5 נקודות ו-7 ריבאונדים בממוצע למשחק ואז קרע את הרצועה הצולבת ברגל שמאל והופ! העונה הסתיימה אחרי 25 משחקים. עונה לאחר מכן קרסטיץ' גם כן נפצע לא מעט, ושיחק רק 45 משחקים. בסוף אותה שנה סיים את חוזהו בניו ג'רזי והחליט - במקום לחפש קבוצה אחרת - לעבור לאירופה. הוא חתם עם טריומף מהליגה הרוסית, ושרד שם פחות משנה לפני שחזר לNBA.
קרסטיץ' חזר לקבוצה הצעירה מאוקלהומה, שם קיבל מקום בחמישיה ומיצב את עצמו - לפחות עד עכשיו - כשחקן משמעותי לצד הכוכבים דוראנט, וסטברוק וג'ף גרין. אמנם הוא לא חזר למספרים שלו מלפני הפציעה (כולל הדקות, באוקלהומה הוא משחק רק כ-23 דקות למשחק) אבל עדיין מספק כ-9 נקודות וחמישה ריבאונדים לכל משחק והוא ללא ספק חלק משמעותי בקבוצה.
המקרה של ג'וש צ'ילדרס הוא מעט שונה. צ'ילדרס הפך למעשה להיות 'קורבן' של חוק ב-NBA אשר מתיר לקבוצה שמחזיקה עליך את הזכויות בתור שחקן בחוזה רוקי להשוות כל הצעה שאתה מקבל מקבוצה אחרת. אחרי ששנתיים קודם לכן ג'וש סמית' ניסה לברוח מאטלנטה (לממפיס) אבל אטלנטה השוותה עליו את ההצעה והשאירה אותו אצלה, גם צ'ילדרס היה באותה הבעיה. אטלנטה הודיעה שהיא לא מוכנה להציע לו יותר מחוזה MLE (כ-5.5 מיליון דולר לשנה) וגם לקבוצות שהתעניינו בצ'ילדרס לא היה יותר כסף לשלם לו. צ'ילדרס הבין את המצב וברח לאירופה, שם שיחק שנתיים (חתם על חוזה לשלוש שנים תמורת 20 מיליון יורו, עם אופציית יציאה לNBA). בסוף השנה הראשונה שלו באולימפיאקוס גישש בקבוצות NBA, אבל ברח מיד אחרי שאטלנטה הודיעו לו שהם לא מתכוונים לוותר עליו. השנה חזר ואטלנטה הסכימה להעביר את הזכויות עליו בטרייד לפיניקס.
אולי זה בגלל המפגש עם יותם הלפרין, אבל צ'ילדרס לא חזר אותו שחקן מאולימפיאקוס כמו שנסע אליה. הוא כבר לא נראה חד כמו פעם, והשמועות בימים האחרונים טוענות כי פיניקס עוד רוצה להפטר ממנו. אחרי שצבר בממוצע למעלה מ-10 נקודות למשחק בכל עונה באטלנטה השנה דווקא בפיניקס הוא לא מצליח להגיע אפילו ל-6 נקודות. הגעתו של מיקאל פייטרוס רק אמורה לפגוע בו עוד יותר, ואולי באמת עדיף לו להגיע לקבוצה אחרת.
השחקן האחרון, וזה גם שיהיה לדעתי המשמעותי ביותר, הוא לינאס קלייז'ה הליטאי. קלייז'ה שיחק כמה שניםפ בדנבר, שם היה המחליף של כרמלו אנתוני, כשבשתי העונות האחרונות שלהם יחד הם גם שיחקו בעמדות הפורוורד ביחד. כשסיים את החוזה שלו עבר גם הוא לאולימפיאקוס, שם הצליח מאד ואף זכה בפרס הקלעי המצטיין של היורוליג. אחרי שבאליפות העולם בקיץ ראה שאין לו מה להתבייש, חזר לNBA וחתם עם טורונטו. דנבר עדיין החזיקה את הזכויות עליו ואף איימה להשוות את ההצעה, אבל לאחר שהוא דיבר עם ראשי המועדון הם החליטו לוותר. קלייז'ה הגיע לקבוצה הכי אירופאית ב-NBA. נכון לעכשיו הוא עדיין עולה מהספסל בתור המחליף של סוני ווימס. בשני המשחקים האחרונים ווימס פצוע, קלייז'ה קיבל את המקום בחמישיה ומחזיר ב-44 נקודות ו-22 ריבאונדים. גם העובדה שהוא משחק ליד רכז כמו חוזה קלדרון (עוד אירופאי) תעשה לו טוב. קלייז'ה מחזיק בסט יכולות שמאפשר לו לקלוע בכל צורה שוהא ירצה. הוא קלעי מצוין מבחוץ, חזק מספיק כדי ללכת על שחקנים לסל למרות שבאופן לא אופייני לליטאים, דווקא מהקו הוא מתקשה (65% בסך הכל השנה). אם ימשיך את ההתפתחות שלו, יחד עם דרמאר דרוזן האמריקאי, אנדראה ברניאני האיטלקי וחוזה קלדרון הספרדי (ונזכיר גם את לנארדו בארבוסה הברזילאי שעולה מהספסל) יש לטורונטו גרעין צעיר ובינלאומי שאפשר לבנות עליו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה