יום רביעי, 22 בדצמבר 2010

מה קרה לריפ?

באנגלית, למילה RIP יש שתי משמעויות מאד שליליות. הראשונה: ראשי התיבות Rest In Peace (נוח על משכבך בשלום) שכותבים, לרוב, על מצבות. השניה היא לקרוע. לפרק. ריצ'ארד 'ריפ' המילטון, אחת החוליות החשובות בדטרויט של העשור האחרון, כנראה הגיע למצב שבו הוא מפרק את הקבוצה, בתגובה הקבוצה שולחת אותו 'למות'. באנגלית זה נשמע יותר טוב: RIP rips Detroit. R.I.P
כשמסתכלים על האלופות בעשור האחרון אפשר לחלק אותן בקלות לשלוש קבוצות - הסדרתיות (הלייקרס, הספרס) שעשו את זה בגלל לכידות קבוצתית ובעיקר בגלל שחקני על (שאק וקובי בלייקרס, דאנקן בסן אנטוניו), המקרית (מיאמי ב-2006), והקשוחות. לקטגורה האחרונה נכנסות שתי קבוצות: סלטיקס ב-2008, שרצה לגמר בעיקר על נחישות ואופי ודטרויט של 2004, שהחזירה - גם אחר כך, אבל בעיקר באותה העונה - את הכדורסל של הבד-בויז האגדיים מסוף שנות ה-80.

החמישיה אז הייתה מורכבת מצ'אנסי בילאפס, טיישון פרינס, ראשיד וואלאס, בן וואלאס וריפ עצמו. הפיסטונס הפגינו כדורסל קבוצתי, חכם, הגנתי וקשוח. החל מ-2003 ועד ל-2008 הקבוצה הגיעה כל שנה לפחות לגמר האיזורי. ואז השחקנים התחילו לעזוב אחד אחרי השני. זה התחיל עם בן וואלאס, שעזב בסוף שנת 2006 בשביל לחתום על חוזה גדול בשיקאגו (ב2009, אגב, הוא חזר לדטרויט) והגיע לשיא בעונת 2008-9, שבה נשלח המנהיג של הקבוצה, צ'אנסי בילאפס, לדנבר ותמורתו הגיע אלן אייברסון. בתום אותה שנה עזב גם ראשיד וואלאס את הקבוצה והלך לנסות לקחת אליפות עם בוסטון.

השמות של ריפ המילטון וטיישון פרינס - היחידים שנותרו מהחמישייה ההיא - עלו לא מעט לכותרות בהקשר של טריידים. בקיץ 2009 השמועות האלו קיבלו יתרת תוקף, כשדטרויט החתימו את בן גורדון וצ'ארלי וילנואבה - שמשחקים בעמדות של המילטון ופרינס, ורחוקים מפילוסופיית המשחק ההגנתית והקבוצתית שאיפיינה את דטרויט בימי הזוהר שלה. המילטון שתק, והמשיך להיות המנהיג על המגרש ובחדר ההלבשה. גם כשירד לספסל לטובת גורדון (ואח":כ חזר לחמישייה) הוא המשיך לתת דוגמה חיובית. גם כשבקיץ היו שמועות שהולכים לשלוח אותו לקבוצות אחרות הוא המשיך לשתוק. גם לפני שבועיים, כשהתחילו דיבורים על שליחה אפשרית שלו לשארלוט או לאורלנדו הוא המשיך לעבוד. היכולת שלו אמנם ירדה (פחות מ-14 נקודות השנה, אחרי שלא ירד מ-17 מאז עונת הרוקי שלו אי שם ב-1999 בוושינגטון), אבל הוא המשיך להיות המנהיג שלהם.

בימים האחרונים עולים מדטרויט דיווחים שריפ נשבר. מעונת 2002-3 שבה הוא הגיע לדטרויט, עד שנת 2008, הקבוצה לא ירדה מ-50 הניצחונות ותמיד הגיעה לגמר האיזורי. אחרי שבילאפס עבר בטרייד (והביא את דנבר לגמר המערב) הקבוצה ירדה ל-39 ניצחונות ועפה בסיבוב הראשון. אחרי שראשיד עבר לבוסטון (ונלחם איתה מול אורלנדו וקליבלנד על הזכות להלחם בגמר מול הלייקרס) הקבוצה ירדה כבר ל-27 ניצחונות, השנה הקבוצה ממשיכה להתדרדר והיא בקצב של כ-26 ניצחונות בלבד. פתאום מתחילים לדבר על הנוכחות שלו בחדר ההלבשה כגורם מפריע. ריפ לא רוצה להפריע לאף אחד, הוא רק רוצה סיכוי לנצח עוד פעם באליפות. הוא כבר לא ילד (יחגוג 33 בפברואר) והוא רוצה את המשחק הקבוצתי שהיה פעם.

גורם בהנהלת דטרויט אמר היום שריפ 'ויתר' על הקבוצה. שהוא לא מצליח להתרגל לזה שבן גורדון וטרייסי מקגריידי (שהגיע הקיץ) לוקחים לו את הדקות. שהוא הופך להיות 'הסחת דעת' עבור הקבוצה. לא בטוח שדטרויט רוצים את ריפ שם, ומאד יכול להיות שנראה אותו עובר לקבוצה שמאיימת על הפלייאוף בזמן הקרוב. מה שבטוח זה שעזיבה של ריפ - השריד האמיתי האחרון לשושלת ההיא של דטרויט (פרינס תמיד היה יותר 'שחקן דבק' מכל דבר אחר) תחתום את ה-R.I.P על המצבה של אחת הקבוצות המרתקות והחיוביות של שנות ה-2000.

אין תגובות:

פרסום תגובה