אז מה באמת נסגר עם ההיפ-הופ הישראלי הזה?

זו שאלה שאי נדרש אליה לא מעט בתקופה האחרונה. איך מקדמים את ההיפ-הופ הישראלי, איך מעבירים אותו הלאה, לשלב הבא. שבו יש אלפי מאזינים וקהל שבאמת יכיר אותך, ישמע את השירים ברשת, ישלם על האלבום ואפילו יבוא להופעה מדי פעם. איך מוציאים את ההיפ-הופ מהמיתוג של ז'אנר מחתרתי שמיועד בעיקר לילדים?

יש לפוסט הזה כמה טריגרים. אחד מהם הוא הבלוג מוזיקאי במשרה מלאה, שמדבר באופן כללי על הצלחה והתקדמות של מוזיקאים בעידן שבו הם כבר לא תלויים בחברות התקליטים. מתי שאמנים יכולים באמת לנהל לעצמם את הקריירה, ומכסים למעשה את כל מכלול התפקידים (מוזיקאי, הפקה, הדפסת האלבום, הפצה וכו'). בבלוג הזה עלו כמה נקודות שאני מנסה 'להטיף' להן כבר לא מעט זמן באוזני מוזיקאים כאלה ואחרים בסצינה המקומית. 

טריגר(ים) אחר(ים) היו כמה דיונים בפייסבוק שנערכו לאחרונה שהעלו בדיוק את השאלה הזו: מה ההיפ-הופ הישראלי צריך לעשות כדי לעלות שלב. אז הנה שני הסנט שלי (שנפרסו השבוע בתגובה מצומצמת יותר בעמוד האמן של BNY)

1. תדעו מה אתם רוצים: אם אתם מרוצים מזה שהמוזיקה שלכם תגיע ל500-5000 צפיות ביו-טיוב לכל ריליס, אז עזבו. הפוסט הזה לא בשבילכם. עצם זה שאתם תפרסמו את השיר מספיק פעמים בדף שלכם בפייסבוק, יחד עם זה שתצברו איזשהו קהל שמכיר בקיומכם בהחלט מספיק. אפשר לעבור הלאה.

(בהנחה שהמשכתם)

2. צאו מנקודת ההנחה שיש קהל: אני שומע הרבה אנשים שאומרים 'אין קהל להיפ-הופ בארץ'. או 'ישראל היא לא מדינה של היפ-הופ'. מחקרים מוכיחים שגישה תבוסתנית לא באמת מביאה להצלחה. באמת. הקהל הישראלי א-ו-ה-ב היפ-הופ. תחזרו 10 שנים אחורה ותחשבו כמה ליינים של היפ-הופ היו בארץ. ועכשיו תחזרו לימים שלנו ותחשבו שוב. בכל יום בשבוע יש לפחות מסיבה אחת גדולה יחסית של היפ-הופ. ובניגוד לימים עברו שבהם הקהל היה בעיקרו בני 16-17, היום הקהל של ההיפ-הופ מגיע גם לגילאי 25 בקלות. 

3. אל תבלבלו בין מסחרי לממוסחר: יש הבדל גדול מאד בין 'מסחרי' - שזה אומר לפנות לקהל יעד גדול ככל האפשר - ל'ממוסחר' - שזה אומר להתפשר על האומנות שלך לטובת התחנפות לאוזן של המאזין. אין שום דבר רע בלעשות משהו 'מסחרי' - הביטים של דר דרה הם מסחריים, ג'יי זי הוא אחושילינג מסחרי - אבל אל תתפשרו על האיכות של מה שאתם עושים לטובת זה. 


4. סיימתם את השיר? יופי, עכשיו תתחילו לעבוד: עובדה שרוב הראפרים כאן בארץ לא מפנימים היא שאיפה שהמוזיקה מסתיימת, העבודה רק מתחילה. שוב, אם המטרה שלכם היא להגיע ל-5000 צפיות ביו-טיוב יכול להיות שזה מספיק, אבל אם המטרה שלכם היא להגיע באמת לקהל יעד גדול ככל האפשר, אז זה אפילו לא קרוב. זה הזמן שלכם לחשוב איך אתם מביאים את המוזיקה אל הקהל (בשלב ההצלחה, אגב, הקהל כבר יגיע למוזיקה, אבל אתם עוד לא שם). זה אומר ליצור קשר עם די.ג'יים ושדרני רדיו ולדאוג לזה שהם שומעים את השיר (או אלבום) שלכם. זה לבוא ולהציג את עצמכם בצורה מכובדת עם דיסק שמכבד את עצמו (ראו נקודה בהמשך),  זה לדאוג לזה שהשיר יהיה על כל פלטפורמה שהקהל שלכם צורך - סאונד קלאוד, יוטיוב, באנדקמפ וגם זמין להורדה (אם זה מה שאתם רוצים). תדחפו את השיר שלכם לרמיקס אצל די.ג'יים. אני בטוח שיש עוד המון דברים שאני לא חושב עליהם עכשיו ושאתם יכולים להיות יצירתיים מספיק כדי לחשוב עליהם.


5. אף אחד לא יכבד את המוזיקה שלכם יותר מכם: סיפור שסיפר לי די.ג'יי השבוע: הוא מקבל לא מעט שירים על דיסקים מאמנים מצליחים יותר או פחות. מן הסתם, בהרבה מקרים לא מדובר בהפצות מלאות אלא בצריבות על דיסקים. רק שבמקרים רבים, אותם אמנים לא טורחים בכלל לכתוב על הדיסק שום דבר. לא את שם השיר, אפילו לא את שם האמן. הוצאתם משהו? אתם רוצים שיתייחסו אליו ברצינות? תתנו לזה את המקסימום רצינות שאתם יכולים: תכתבו על הדיסק את שם האמן ושם השיר (או שם האלבום), תדפיסו כמה מילים על השיר (קרדיטים, מה הביא אתכם לכתוב את השיר, קצת רקע עליכם), יש לכם תמונה שמלווה את השיר ('עטיפה לסינגל')? שימו אותה. מדובר בשיר ולא באלבום? צרפו את המילים. שימו את הכל בתוך מעטפה ותכתבו גם עליה את השם שלכם ושם השיר. זה מראה על התייחסות רצינית יותר למוזיקה שלכם ושהושקעה טיפה יותר מחשבה מלצרוב ולזרוק.


6. תשארו מעודכנים: נקודה חשובה שמתקשרת לנקודות 2-3: תמיד תהיו עם האצבע על הדופק בנוגע למוזיקה, אחרת גם אם אתם טובים פשוט לא ישמיעו אתכם. מי שמוציא היום שיר שרוכב על טרנד שהיה חם לפני שנתיים, לא יקבל השמעות. אתם לא חייבים תמיד לאהוב את מה שיוצא עכשיו, אתם אפילו לא חייבים לעשות את המוזיקה המדוייקת שמצליחה עכשיו, אבל תהיו מודעים למה שקורה בעולם ומה תופס בארץ.


7. תעזרו בקהל: אחד מהדברים היותר קשים לאמן לעשות הוא לייצר נאמנות של הקהל כלפיו. זה הקהל שיעזור לכם לדחוף את החומרים שלכם קדימה. זה הקהל שיוכל לעזור ולהפיץ בקרב חברים. טעות של הרבה מהאמנים היא שהם חושבים שהקהל צריך אותם יותר ממה שהם צריכים את הקהל. אם אתם יכולים תשתפו את הקהל בתהליך היצירה. שחררו אקסלוסיבים שילכו לגרעין הקשה שלכם (לינקין פארק עושים את זה מעולה עם סדרת LPU - Linkin Park Underground). אפילו ברמת הסקיצות או הפרה-מאסטרים. ההרגשה של הקהל שנותנים לו משהו שאין לכולם, איזה משהו מיוחד, תורמת מאד להרגשה של המאזינים.


8. תנצלו את המשאבים נכון: כן, אני יודע, אין לכם כסף. בטח לא בהתחלה של הדרך, אבל גם את מעט הכסף שאתם כן מוציאים על המוזיקה, לא בהכרח נכון להוציא על עוד שעתיים אולפן. אולי בכלל עדיף להשתמש בכסף הזה בשביל מרצ'נדייזינג? בשביל שיווק? בשביל להדפיס עותקים בצורה יותר מכובדת? וזה לא רק כסף. אולי במקום לקבור את עצמכם באולפן לעוד סשן בכלל עדיף שתצאו? תראו את עצמכם בחוץ? תלכו למועדונים ותראו מה הקהל אוהב? תקשיבו למוזיקה החדשה ותעשו קצת שיעורי בית? 


9. אל תזרקו כלום: אוקיי, אני יודע שאני בדעת מיעוט פה, אבל אני באמת לא מצליח להבין את הקטע של הגניזה המאסיבית שעושים לחומרים כאן בארץ. ולא מדובר (לרוב) בריב עם חברות תקליטים או אפילו פיצוצים בין חברי הרכב, אלא בהחלטה לא להוציא חומרים באופן מודע. באופן אישי אני חושב ששחרור של חומרים - גם אם פחות טובים, לדעתכם - באופן מבוקר לרשת זו הדרך הכי טובה לשמר את עצמכם בתודעה. בזמן שאתם עובדים על קטעים חדשים יותר, לשחרר חומרים שלא שוחררו מעולם בצורה חופשית רק כדי להזכיר לקהל שלכם (ע"ע סעיף 7) שאתם כאן יכול להיות הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות. שימו לב אבל לשחרר את החומרים באופן מבוקר: גם בגלל שאתם עלולים למצוא את עצמכם מתעכבים מעבר למה שתכננתם (ריק רובין בדיוק עסוק) ומגיעים לנקודה קריטית בלי חומרים במחסנית וגם בגלל שאתם עלולים לאבד את אפקט ההייפ על חומרים חדשים ש'ייבלעו' בתוך החומרים הישנים שאתם מוציאים.


10. תמיד תנסו לחדש: אבל שוב, במידה. אתם חייבים לנסות לחשוב 'מה עוד לא עשיתי שבגללו אני עדיין לא מצליח מספיק'. אולי כדאי לכם בכלל להתחיל עם חשבון טוויטר? אולי הביט החדש המגניב הזה (ע"ע סעיף 6) קורא לכם לעשות עליו רמיקס? אולי כדאי לנסות לחלק פלאיירים עם הכתובת ממנה אפשר להוריד את השיר החדש? אולי לדבר עם כמה חבר'ה שהם חברים במגמת קולנוע או שיש להם ציוד ביתי ולהקליט קליפ לאחד השירים שלכם? תמיד תחשבו איך אפשר להביא את האמנות שלכם לקהלים חדשים ולהרחיב את הקהלים הקיימים. עם זאת - שימו לב: אתם חייבים לתת זמן למה שעשיתם לשקוע. גם כדי לא לשדר פאניקה וגם כדי לראות מה באמת פועל ומה לא. 


זהו, אלו הטיפים (בינתיים) שיש לי. חושבים ששכחתי משהו? מסכימים? לא מסכימים? אשמח לשמוע את התגובות כאן או בפייסבוק.