יום שני, 7 בפברואר 2011

טופ סלקשן - מי נבחרי העונה שלי של הNBA (סיכום ביניים) - תארים אישיים


אז אחרי שאתמול בחרנו את הנבחרים הקבוצתיים (חמישיית העונה, חמישיית ההגנה, חמישיית הרוקיז וכו') הגיע הזמן גם להעניק את התארים האישיים - השחקן השישי, השחקן המשתפר, רוקי השנה, שחקן ההגנה של השנה וה-MVP - השחקן המצטיין של השנה.
יאללה, בואו נתחיל.
השחקן השישי:
מי שבאמת אמור לזכות בתואר הזה (למאר אודום) לא יכול לזכות - לפחות בינתיים - כיוון שעלה בחמישיה יותר פעמים מאשר עלה מהספסל (ב-51 משחקים עלה בחמישייה 32 פעם) עקב הפציעות של אנדרו ביינום. גם שחקן ראוי אחר, וילסון צ'אנדלר מניו יורק, יוצא מהתחרות מאותה הסיבה (שיחק 47, פתח 29), בגלל הרוטציה המשתנה של ד'אנתוני.
זוכה השנה שעברה ג'מאל קרופורד הוא כמובן מועמד גם השנה, והוא מחזיק את הנתונים המרשימים ביותר עם 16 נקודות למשחק ו31 דקות למשחק, אך הוא סובל מירידה (קלע עונה שעברה 18 נקודות ועונה לפני כן התקרב ל-20). מאנו ג'ינובילי, השחקן השישי הנצחי של סן אנטוניו, עולה השנה בחמישייה ולכן מחוץ לתחרות גם כן.
אז מי עוד במועמדים? ב8 השנים האחרונות הפרס הלך בעיקר לסקורר ראשי מהספסל (וכמעט תמיד גארד, למעט הזכייה של אנטואן ג'יימיסון). אל ג'מאל קרופורד מצטרפים הזוכה של 2009, ג'ייסון טרי מדאלאס, לואיס וויליאמס מפילדלפיה שמצא סוף סוף את מקומו כשחקן שישי קלאסי וג'יי אר סמית' מדנבר, שלמרות אי היציבות שלו כבר נתן תצוגות מרשימות העונה.

לטעמי הזוכה צריך להיות ג'ייסון טרי מדאלאס, הקבוצה שלו מחזיקה במאזן הטוב ביותר מבין המועמדים והוא גם היציב מכולם. קרופורד יסתפק במקום השני ו-וויליאמס יקבל את המקום השלישי שלי. במידה ואודום יסיים את העונה עם מספרים מתאימים - הוא יהיה השחקן השישי שלי, אין ספק.




בחירת השחקן השישי:
3. לואיס וויליאמס (פילדלפיה)
2. ג'מאל קרופורד (אטלנטה)
1. ג'ייסון טרי (דאלאס)
(עם מקום של כבוד ללמאר אודום)




השחקן המשתפר:
פה כבר יש לנו יותר מועמדים ראויים באמת אפילו אם מתעלמים מהתקדמות של שחקני שנה שנייה (דוגמת דמאר דרוזן מטורונטו). נתחיל ממבט על רשימת הקלעים: אריק גורדון מהקליפרס הוא השם הראשון שקופץ. אחרי שבעונה שעברה - השניה שלו בליגה - לא התקדם כמצופה, רשם השנה התקדמות וקפץ מ16.9 למשחק ל24.1 השנה ויש לו חלק לא מבוטל בהצלחה של הקליפרס. אגב, מתוך 7 המשחקים שהוא החמיץ עד כה (עקב פרק יד נקוע) הקליפרס הפסידו 5. עוד שחקן שעשה התקדמות מרשימה השנה והפך למעשה לכוכב הראשי של המועדון שלו הוא למרקוס אלדריג' מפורטלנד. אלדריג' התקדם מ-18 נקודות ו-8 ריבאונדים למספרים של 21 ו-9, כשהוא רושם גם יותר מחסימה וחטיפה למשחק, והכי חשוב - מצעיד את פורטלנד אל הפלייאוף על אף הפציעות המרובות של הקבוצה.
אפילו מייקל ביזלי המושמץ יכול להיות מוזכר כאן. אחרי שנתיים שבהן לא הצליח לעמוד בציפיות במיאמי, עשה השנה התקדמות עצומה רחוק מאור הזרקורים במינסוטה, והוא קולע 20 נקודות בממוצע, ולא פחות חשוב - שומר על שקט תעשייתי. לא נקשרו בשמו השנה סיפורים על דיכאון או בעיות משמעת.
אזכור אחרון של כבוד לפני שנעבור לשלישייה המובילה (אמרתי לכם שיש לא מעט מועמדים) צריך לתת לדרק רוז, שנבחר לפני ביזלי בדראפט. השיפור מתבטא גם בממוצעים (24.5 נקודות, 8 אסיסטים לעומת 20 נקודות ו-6 אסיסטים שנה שעברה) אבל בעיקר בהילה שעוטפת אותו ומביאה אותו לרשימות המועמדים לMVP.
ועכשיו לשלושת המועמדים הראשיים לדעתי: נתחיל עם ראסל ווסטברוק מאוקלהומה סיטי, שהעלה את מספר הנקודות שלו (מ-16 ל-22.5), את האחוזים שלו מכל הטווחים, את כמות קליעות העונשין, את הריבאונדים, האסיסטים והחטיפות, אבל בעיקר הפך להיות הכוכב השני שליד קווין דוראנט. את המעבר שלו למרכז הבמה הוא התחיל עוד בקיץ, כשהיה השחקן השני בחשיבותו בנבחרת ארה"ב ליד דוראנט, והוא ממשיך אותה העונה, כשבמקרים רבים דוראנט מאפשר לו לקחת יותר אחריות.
השחקן הבא הוא רכז נוסף (כבר דיברנו על עונת הרכזים השנה?) והוא ריימונד פלטון מניו יורק. מילא השיפור במספרים (17 9 בנקודות ואסיסטים לעומת 12.5 5.5 שנה שעברה) אבל מה שמרשים באמת הוא השיפור במנהיגות ובאכפתיות, שהפכו אותו להיות השחקן השני בחשיבותו בניקס (אחרי אמארה סטודאמייר) ולהשתיק את הדיבורים שריחפו בקיץ סביב הבאה אפשרית של כריס פול לניו יורק.


המועמד האחרון - והזוכה - הוא קווין לאב ממינסוטה. אחרי שבשנתיים הראשונות שלו בליגה לאב 'קורקע' יחסית, עם כמות מצומצמת של דקות ותפקיד משני בקבוצה, השנה הוא קיבל את הקבוצה לידיים והוא מחזיר עם 21 נקודות ולא פחות מ-15.6 ריבאונדים (הכי הרבה מאז דניס רודמן לפני 14 שנה)  והוא השחקן הראשון מאז מוזס מאלון בעונת 82-3 עם ממוצע של למעלה מ-20 נקודות ו-15 ריבאונדים. תוסיפו לזה שלשה וחצי למשחק וקליעות עונשין ב87% הצלחה ותקבלו שחקן שלא נראה בליגה, אולי מעולם.

בחירת השחקן המשתפר:
3. ריימונד פלטון (ניו יורק)
2. ראסל ווסטברוק (אוקלהומה סיטי)
1. קווין לאב (מינסוטה)



רוקי השנה:
טוב, האמת שהקטגוריה הזו הייתה סגורה פחות או יותר יומיים אחרי תחילת הליגה, אבל בכל זאת נזכיר כאן את ג'ון וול מוושינגטון שנראה בהחלט כמו משהו שוושינגטון יוכלו לבנות עליו לעתיד, עם 15 נקודות ו-9 אסיסטים בממוצע למשחק, שהיו כנראה מספיקים לו לתואר רוקי השנה בשנים אחרות. את גרג מונרו מדטרויט, שמציג בחודש האחרון יכולת משופרת עם 12 נקודות, 9 ריבאונדים וחטיפה וחצי עם יותר מ-60% קליעה מהשדה. את דמרקוס קאזינס מהקינגס שעשה חודש ינואר מצוין עם 17 נקודות ו-8 ריבאונדים בממוצע ונראה כמו יסוד מבטיח יחד עם טייריק אוונס ואת לאנדרי פילדס מניו יורק, שהפתיע את כולם כשקיבל מקום בחמישייה על חשבון מנוסים ממנו, ומעמדת השוטינג גארד מוריד 7 ריבאונדים וקולע ביותר מ-50% מהשדה. 


אבל ברור שהסיפור האמיתי הוא בלייק גריפין מהקליפרס. הממוצעים שלו נכון להיום עומדים על 23 נקודות, 13 ריבאונדים ו-3.5 אסיסטים. הוא גם משתפר מחודש לחודש כשבינואר הוא צבר 26 נקודות, 13.5 ריבאונדים ו-4.5 אסיסטים. והוא עוד לא בן 22. לא הרבה שחקנים הגיעו לממוצעים של 22.5, 12.5 3.5 בעונה שלמה, היחידים שהגיעו לזה ב-20 השנה האחרונות היו האקים, שאק, גארנט ודאנקן. כולם היו עם תואר MVP ביד בשלב כזה או אחר. בלייק עושה את זה בעונת הרוקי שלו. רק אלג'ין ביילור (בעונת 59) וקארים (בעונת 70) עשו את זה כרוקים.


בחירת רוקי השנה:
3. דמארקוס קאזינס (סקרמנטו)
2. ג'ון וול (וושינגטון)
1. בלייק גריפין (קליפרס)


שחקן ההגנה של השנה:
בקטגוריה הזו לרוב בוחרים את אחד הסנטרים החוסמים בליגה. למעשה, מאז 1987, בה מייקל ג'ורדן זכה בתואר, זכה רק גארד אחד - גארי פייטון - בתואר שחקן ההגנה. רון ארטסט נתן ייצוג מכובד לסמול פורוורדים כשזכה בתואר ב-2004 וזהו. חוץ מזה רק פאוור-פורוורדים (דניס רודמן, קווין גארנט) או סנטרים (אולג'ואן, מוטומבו, בן וואלאס, ובשנתיים האחרונות דווייט הווארד). הבעיה היא שבין החוסמים הטובים בליגה, יש שני שחקנים (דארקו מילצ'יץ' ממינסוטה וג'אוול מקגי מוושינגטון) שמגיעים משתיים מקבוצות ההגנה הגרועות בליגה. אז למי בכל זאת מגיע?
דוייט הווארד הוא שחקן ההגנה של השנתיים האחרונות, ההגנה של אורלנדו בצבע מתבססת למעשה עליו. אורלנדו ממוקמת במקום השישי בליגה באחוזי שדה של היריבה, וביחס הנקודות לעומת היריבה. הבא בתור הוא ראג'ון רונדו מבוסטון, שמוביל את הליגה בחטיפות ומדרג את בוסטון גבוה מאד במדד איבודים לעומת זריקות לסל של היריבה (3 בליגה). גם חבר קבוצתו של רונדו, קווין גארנט, אחראי לחזרה של בוסטון להיות המפלצת ההגנתית שהיא, והוא אחראי על המקום השני של בוסטון בטבלת היחס נקודות לעומת היריבה. האחרון שיש לציין כאן הוא טים דאנקן, שלמרות גילו מצליח לתרום לא מעט בצד ההגנתי לסן אנטוניו, ואפילו גילה מחדש את יכולת החסימה שחשבנו שאבדה לו עם הגיל.

את המקום הראשון כאן אני חייב לתת לגארנט ורונדו יחד, שאחראים לעונה המצוינת של בוסטון קודם כל בצד ההגנתי. רונדו בקו האחורי וגארנט בקו הקדמי מוליכים את בוסטון לעונה נהדרת הגנתית ומשם גם קבוצתית.



בחירת שחקן ההגנה של השנה:
3. טים דאנקן (סאן אנטוניו)
2. דווייט הווארד (אורלנדו)
1. ראג'ון רונדו וקווין גארנט (בוסטון)



הMVP - השחקן המצטיין של השנה:
אז קצת אחרי שהתחלתי לכתוב את הבלוג עסקתי בזה שאין כל כך מועמדים טבעיים לMVP השנה.  דרון וויליאמס קצת יצא מהמירוץ הזה, עם ההדרדרות של יוטה עד למקום השביעי במערב, וגם דוראנט עדיין לא התעורר. אז מי כן נמצא במירוץ? לברון ג'יימס, הMVP של השנתיים האחרונות, הוא האחראי הראשי לכך שמיאמי נמצאת היום במקום השני במזרח (ולהזכירכם, מדובר על קבוצה שעמדה על מאזן של 9-8). הוא הריץ את ההיט לשתי ריצות של 12 ו-9 ניצחונות רצופים. גם כרגע מיאמי בריצה של 6 ניצחונות רצופים ולברון מעמיד ממוצעים של 26 נקודות, 7.5 ריבאונדים ו-7.5 אסיסטים. בהחלט מספרים שמעמידים אותו כמועמד לMVP. יחד איתו אפשר להזכיר את דירק נוביצקי מדאלאס, שבזמן הפציעה שלו דאלאס ניצחה רק 2 מ-9 ועכשיו הוא מצעיד אותה ל8 ניצחונות רצופים ו9 מה-10 האחרונים, כולל נצחונות על הלייקרס, יוסטון ואטלנטה וניצחונות חוץ בבוסטון וניו יורק. המספרים שלו כרגע מראים 23.5 נקודות, 6.8 ריבאונדים (ירידה עקב הגעתו המבורכת של טייסון צ'אנדלר) ו-2.5 אסיסטים.
המועמד האחרון הרציני לדעתי הוא דרק רוז משיקאגו, שרושם השנה עונת שיא. רוז הצהיר שהוא הולך השנה על תואר הMVP ובינתיים עומד במילה שלו. שיקאגו נמצאים כרגע במקום השלישי במזרח, וממתינים לנפילה הכי קטנה של מיאמי או בוסטון כדי לטפס מעלה בדירוג.

הבחירה שלי לתואר הMVP כרגע היא רוז, הדומיננטיות שלו בשיקאגו כל כך מוחלטת, שלדעתי אם לא הוא מדובר בקבוצת לוטרי. קצת כמו עם לברון בקליבלנד בשנים האחרונות. רק שבניגוד לקליבלנד ולברון, רוז יודע איך להפעיל את האנשים סביבו ולא מדובר במופע של איש אחד. שיקאגו של השנה נראים מסוכנים מאד, ורוז הוא הסיבה לכך. גם העתיד נראה ורוד.


בחירת השחקן המצטיין של השנה:
3. דירק נוביצקי (דאלאס)
2. לברון ג'יימס (מיאמי)
1. דרק רוז (שיקאגו)

אין תגובות:

פרסום תגובה