הNBA דורשת צדק חברתי

עונת הNBA הולכת לכיוון השבתה מלאה, דבר שעדיין לא נרשם בהיסטוריה שלה. ואם כבר, אז הגיע הזמן לעשות רפורמה מלאה - כזו שתביא לאיזון בין צרכי השחקנים, הוצאות הבעלים והנאת הקהל. הנה כמה רעיונות שעלו בראשי בימים האחרונים

1. הקטנת מספר הקבוצות בליגה: זה רעיון שמדברים עליו כבר לא מעט זמן. הליגה גדלה במהלך סוף שנות ה-80 מ-23 ל-29 קבוצות ולפני כמה שנים הצטרפה הקבוצה ה-30. לכל הדעות מדובר בכמות גבוהה מדי, שמתבטאת גם בנוכחות נמוכה של הקהל. הקטנת הליגה ל-24 קבוצות תביא, לדעתי, לעליית העניין בליגה, שיפור האיכות שלה והחזרת הקהל למגרשים. 

אבל איזה קבוצות נבטל? בשביל ההחלטה הזו הלכתי למספרי תפוסת הקהל ב-ESPN וחישבתי את אחוז התפוסה של הקהל במשחקי הבית בשלוש השנים האחרונות:

הסיקסרס הם הקבוצה הראשונה שהולכת לפירוק. בשלוש השנים האחרונות הם לא מצליחים אפילו להגיע לתפוסה של 80% מהקהל שלהם, ולהזכירכם -שנה שעברה הקבוצה הזו הייתה בפלייאוף. הנטס הבאים אחריהם, כאשר אותם נשים בכוכבית.

הגזריזליס גם לא הצליחו להביא קהל למגרשים, למרות התחייה המחודשת של הקבוצה וההייפ שליווה את בואו של או.ג'יי מאיו. הקינגס מצטרפים אליהם כשגם אותם אני מסמן בכוכבית. 

הפייסרס והבובקאטס היו שתיים מהקבוצות המדכאות של השנים האחרונות. את הפירוק של שארלוט - המצטרפת האחרונה לליגה - קנה גו'רדן ע"י מכירת שחקניו לכל המרבה במחיר והובלת קו הבעלים הנוקשה שהוביל להשבתה האחרונה של הליגה. דווקא על הטי-וולבס חבל לי, אבל כנראה שמינסוטה לעולם לא תהיה עיר של כדורסל, ואולי סוף סוף קווין לאב יוכל למצוא את מקומו.

הקבוצה האחרונה שהולכת לפירוק הייתה צריכה להיות מילווקי, אבל פתאום קפצו לי לעין המספרים של דטרויט וטורונטו, שהתרסקו בשנים האחרונות. לטורונטו עוד יש סיכוי, והיא חשובה כנכס אסטרטגי לNBA בהיותה הקבוצה היחידה בקנדה, אבל דטרויט - מושפעת מהמשבר הכלכלי של 2008 - הלכה מדחי אל דחי ובינתיים עסקת המכירה שלה מתעכבת.

את ניו ג'רזי וסקרמנטו סימנו קודם בכוכבית ומסיבה פשוטה - הקבוצות אמורות לשנות מיקום ולכן גם לשנות קהל. ניו ג'רזי תעבור לברוקלין ואני מאמין שתצליח להגיע שם לקהל אוהדים לא ממומש. את המלכים הייתי שולח דווקא לוגאס (בניגוד לתוכנית המקורית שמדברת על אנהיים) - עיר בידורית שמשוועת לכדורסל ותמכור את הכדורסל המקצועני כחלק מהחלום האמריקאי הגדול והנוצץ - צעד הכרחי לאור המכה התדמיתית שהליגה ספגה.

בסיום המהלך נחלק את הליגה מחדש ל-4 בתים של 6 קבוצות כל אחד (כפי שהיה עד לא מזמן) לפי החלוקה הבאה:

2. צמצום מספר המשחקים
בתחושה של אוהדים רבים (ואני בינהם) כמות המשחקים בעונה הרגילה פשוט גדולה מדי. החל מפגרת האולסטאר ולאחר מועד ההעברות, ישנו רצף של 30 משחקים בהם בדרך כלל לא קורה כלום למעט פציעה של שחקנים משמעותיים. עומס המשחקים בעונה הסדירה (קבוצות יכולות לשחק לעתים 5 משחקים בשבוע) מביא לפציעות משמעותיות של שחקנים או סתם לעייפות חומר לקראת הרגעים המכריעים, והקבוצות החזקות יותר לרוב פותחות פער משמעותי לעומת שאר הקבוצות כבר במחצית הראשונה של העונה, מה שמביא לירידת עניין ומתח. 
ההצעה שלי היא לחלק את המשחקים באופן הבא:
4 משחקים נגד כל קבוצה מהבית שלך (2 בית ו-2 חוץ)
3 משחקים נגד כל קבוצה מהאזור שלך (2 בית ו-1 חוץ, או 1 בית ו-2 חוץ. בהגרלה)
2 משחקים נגד כל קבוצה מהאיזור הנגדי (1 בית, 1 חוץ)
כלומר בסה"כ: 4X5 + 3X6 + 2X12 = 62
קיצרנו כאן למעשה את העונה ברבע, נשאר עדיין עם סבב של שלושה משחקים בכל שבוע ונשמור כך על המתח בליגה. 


3. ליגת הפיתוח

פירוק הקבוצות ישחרר למעשה כ-15 שחקנים מכל קבוצה לטובת הליגה. כלומר כ-90 שחקנים נוספים שיהיו חופשיים. השחקנים האלו יועמדו לדראפט פנימי של הליגה בשני סיבובים (סה"כ 48 שחקנים). השחקנים שלא ייבחרו (והשחקנים שישוחררו מהקבוצות כתוצאה מכך) יעברו לאירופה או לליגת הפיתוח.
ערן סלע כתב לא מזמן כתבה נהדרת ל'בלייזר' על הקשר האדוק בין קבוצות ליגת הפיתוח. לפי הרפורמה שמוצעת כאן כל קבוצה תחזיק 'קבוצת פיתוח' - כמו קבוצת נוער, אצלנו - אשר ממנה היא תוכל להביא את השחקנים לקבוצה ואליה היא תשלח את נבחרי הדראפט שלה (ראו בהמשך). לקבוצה הזו תהיה תקרת שכר נפרדת (ראו בהמשך) וכיוון שמדובר בליגה אשר יש לה הסכם שידור משלה ומשחקים משלה, היא תוכל להניב גם קצת הכנסות.
לליגת הפיתוח תהיה גם השפעה חברתית, בעוד ששש הקבוצות שפורקו הן לא מערים מרכזיות (מן הסתם) כך גם קבוצת פיתוח לא תוכל לקום במקומות בהם קיימת קבוצת NBA פעילה. כך הכדורסל יחזור לניו ג'רזי (בחסות ברוקלין), פילדלפיה (בחסות ניו יורק) וכו'. מדובר למעשה ב-24 קבוצות מקצועניות נוספות אשר ייפרסו ברחבי ארה"ב.


4. הדראפט
הרפורמה האחרונה בנוגע לדראפט הייתה הגבלת הצטרפות לליגה לשנת קולג' אחת\שנה אירופאית אחת לפחות (כלומר אין שחקנים שמגיעים היישר מהתיכון). במהלך השיחות, בשלב מוקדם יחסית, הביעו הבעלים רצון להחזרת מספר הסיבובים בדראפט ל-3. המשמעות היא הגדלת מספר השחקנים אשר 'בבעלות' הקבוצה (לקבוצה זכויות על שחקנים שנבחרו בדראפט גם אם הם אינם תחת חוזה. לדוגמה אם ליאור אליהו יגיע היום לNBA הזכויות עליו יהיו אצל יוסטון רוקטס שבחרו אותו בדראפט).
לפי התוכנית המפורטת כאן, יוחזרו מספר הסיבובים ל-3, וההגבלה על בחירת שחקני תיכון תבוטל. קבוצה אשר תבחר שחקן היישר מהתיכון תחוייב לשלחו לליגת הפיתוח למשך שנה אחת לפחות. כך יימנע מצב כמו שראינו עם ברנדון ג'נינגס של שחקן שבורח לאירופה לשנה במקום לשחק במכללות. לשחקן כזה יהיה קשר ישיר עם קבוצת הNBA שתבחר אותו. 
שינוי נוסף יהיה בנוגע לשחקנים אשר נבחרו בדראפט וזכויות הקבוצה עליהם. במצב הנוכחי לקבוצה יש זכויות על שחקן ללא הגבלת זמן (לצורך העניין - וזו באמת דוגמה לשם הדוגמה בלבד - אם דורון שפר היה בוחר ללכת לNBA הוא היה חייב ללכת לקליפרס אשר בחרו אותו בדראפט לפני 15 שנה) במידה וקבוצה לא מימשה את הזכויות שלה על שחקן אשר היא בחרה בדראפט, אותו שחקן הופך להיות שחקן חופשי לאחר 5 שנים (בחירה בסיבוב הראשון) או 3 שנים (בחירה בסיבוב השני). 


5. גג השכר
הגענו למעשה לפרק המשמעותי ביותר בהסכם הזה - נושא שכר השחקנים. על פי החוק שאני מציע כאן, לכל קבוצה תהיה תקרת שכר המתחילה מ-50 מיליון דולר (בעונה הקודמת תקרת השכר עמדה על 57 מיליון) עם התאמה שנתית למאזני הרווח\הפסד של הליגה, כאשר לכל קבוצה יוקצו חריגות אשר יפורטו בהמשך.
ב-20% הראשונים לא יהיה קנס על חריגה מתקרת השכר, ב-20% הבאים תהיה חריגה של דולר עבור כל דולר ובהמשך עליה של 1/4 דולר עבור כל 20% (חריגה של 60% - 1.25, חריגה של 80% - 1.5 וכו')
בנוסף, לכל קבוצה תוגדר תקרת שכר בגובה 15% מהתקרה המקורית עבור קבוצת הפיתוח. התקרה עבור ליגת הפיתוח היא קשוחה ולא ניתן לחרוג ממנה.


6. חוזה פרנצ'ייז
החריגה הראשונה ואולי המשמעותית ביותר היא חוזה הפרנצ'ייז. לכל קבוצה תהיה אפשרות להחתים שני שחקנים על חוזה פרנצ'ייז. חוזה פרנצ'ייז ייחשב ל-20% מתקרת הגג של המועדון, למרות שבפועל יהיה גבוה יותר - החוזה המקסימלי יתחיל משווי של 24% עם עליה שנתית של 3-7% (בהתאם לאורך החוזה) כאשר העליה היא מצטברת גם לחוזה הבא. לדוגמה אם קובי חותם על חוזה ל-3 שנים ולאחר מכן על חוזה נוסף ל-3 שנים העלייה בחוזה תצטבר (ולא תתחיל מ-24% 'מהתחלה').
על חוזה הפרנצ'ייז לא תתקיים חריגה מהחוזה (כיוון שהוא מוגדר מראש) והסכום לא ייחשב בסכומי החריגה. (לדוגמה - תקרת שכר של קבוצה בעלת שני חוזי פרנצ'ייז תהיה 30 מיליון במקום 50, ומסכום זה גם תחושב חריגת השכר)
במידה ושחקן עובר בטרייד באמצע חוזה פרנצ'ייז - תנאי הותק שלו יתאפסו בחוזה הבא.
כמו כן שחקן שעובר בטרייד S&T לא יוכל להחשב לחוזה פרנצ'ייז בשנה הראשונה בקבוצה.
על שחקנים שאינם תחת חוזה פרנצ'ייז לא תחול הגבלה זו.
החוק יאפשר לקבוצות אשר מפחדות לשלם סכומים גבוהים מדיי עבור שחקני הבית שלהם להיות בטוחות בסכום אותו ישלמו לשחקנים, מבלי לחשוש מתשלום של סכומים כפולים וקנסות על שחקני הפרנצ'ייז. 


7. חריגות נוספות
אחת לשנתיים קבוצה תוכל להחתים שחקן על חריגת MLE בגובה 10% מתקרת השכר. קבוצה תוכל להחתים שחקן על חוזה זה גם אם אין לה מקום תחת תקרת השכר.
אחת לשנתיים (לסירוגין עם הMLE) קבוצה תוכל להחתים שחקן בגובה של 5% מתקרת השכר. קבוצה תוכל להחתים שחקן על חוזה זה גם אם אין לה מקום תחת תקרת השכר.


8. שכר המינימום
שכר המינימום בליגה ייקבע לפי המדרגות הבאות:
0-3 שנות ותק: 1.5% מגובה תקרת השכר
4-5 שנות ותק: 1.75% מגובה התקרה
6-8 שנות ותק: 2% מגובה התקרה
9+ שנות ותק: 2.5% מגובה התקרה.


9. זכויות על שחקנים לאחר הדראפט
אורך חוזה רוקי יישאר על כנו, תחת אותן ההגבלות. במידה ושחקן החליט שלא להיענות ל'הצעת ההיענות' של הקבוצה שלו, הוא לא יוכל לשחק עבור קבוצת NBA אחרת, אלא לעבור לאירופה או לקבוצה מליגת הפיתוח.
כמו כן, על מנת להמנע ממקרים נוסח פול מילסאפ או ג'וש סמית' (אשר חזרו קבוצותיהם ניצלו את האפשרות להשוות את ההצעה שקיבלו מקבוצה אחרת) יוחלט כי במידה קבוצה מחתימה שחקן על חוזה פרנצ'ייז אין לקבוצת הבית שלו זכות השוואה (היא רשאית להציע לאותו השחקן את אותו הסכום, אך הבחירה היא של השחקן).




10. אורך חוזה
אורך חוזה סטנדרטי יהיה ל-5 שנים לכל היותר
הארכת חוזה יכולה להגיע ל-6 שנים.
חוזי החריגות יכולים להיות באורך של 4 שנים לכל היותר
חוזה פרנצ'ייז ייכול להגיע ל-7 שנים ולכל הפחות ל-3 שנים.