חסם-בא*

במשך חודש שלם אני מחכה שבאתר האינטרנט של בלייזר יעלו את הכתבה הנהדרת של ערן סלע על שון ג'יימס והחסימות. היה לי הרבה לכתוב על האלמנטים הפסיכולוגיים של החסימה, על איך שאורלנדו - למשל - משתמשת בדווייט הווארד בתור מרכז ההגנה שלה (ובצורה לא משהו) ומסתמכת כמעט בלעדית על יכולת החסימה שלו ועל החסימה בתור הגרסה המשודרגת של הדאנק. אבל אז איימי ויינהאוס מתה, ואני חשבתי על כריס אנדרסן, אחד החוסמים הטובים היום בNBA.

יש קווי דמיון לא מעטים בין כריס אנדרסן לאיימי ויינהאוס. שניהם עברו הרבה בתים כילדים, שניהם היו צריכים להוכיח את עצמם כלבנים בעולם של שחורים (אצל איימי ויינהאוס המוזיקה ואצל אנדרסן הכדורסל המקצועני), שניהם התבססו על כישורים טבעיים (ויינהאוס- הקול, אנדרסן - הניתור) ותשוקה אדירה כדי להצליח במקצוע שלהם, שניהם לא ממש מובנים עד הסוף ולשניהם הייתה משאלת מוות, ההבדל הוא שויינהאוס הגשימה אותה.

אנדרסן בימיו הראשונים בליגה

כריס 'הבירדמן' אנדרסן היה בערך באותו המקום בגיל 27, מפוצץ מסמים, על סף מוות. כשהגיע לקולג' הוא היה תלמיד בעייתי ויצא כמעט כלעומת שבא. ב-1999, בגיל 21, לא הצליח להבחר בדראפט הNBA ועבר לליגה הסינית. לאחר מכן המשיך לליגות חצי-מקצועניות בארצות הברית. הוא היה חלק מהסגל הראשוני של ה-D-League (ליגת הפיתוח של הNBA) ואחרי שני משחקים בלבד ב2001 הגיעה הפניה מדנבר (למעשה, אנדרסן היה השחקן הראשון אי פעם שזומן מהדי-ליג אל הNBA). אנדרסן הפך לחביב האוהדים כשבשלוש העונות הראשונות שלו שיחק מעט מאד דקות (10-15 למשחק) וחסם הרבה מאד (חסימה וחצי למשחק בערך). ההתלהבות הילדותית שלו מכל דאנק או בלוק כבשה את הקהל והפכה אותו לאהוד בדנבר.

אבל כמו שקורה לא מעט, הכסף הגדול סנוור את אנדרסן. הוא התחיל לרשום צ'קים לחברי ילדות על מנת לשחרר אותם ממעצר, היה קונה מותגים ל'חברות' מזדמנות, בעוד שלמשפחתו לא העביר כמעט כסף. חשבונות הבאר שלו היו יכולים להגיע ל-900$ בערב. כשגם האלכוהול לא הספיק הוא פנה לסמים. למרות זאת, התפוקה שלו על המגרש ואהדת הקהל הביאו את ההורנטס להציע לו 14 מיליון דולר ל-4 שנים בעונת 2004-5,  ולהפוך אותו לאיש שאיתו מפרסמים את המנויים לעונה. שנה וחצי אחר כך, אנדרסן נכשל בבדיקת סמים והושעה מהליגה ללא הגבלת זמן.

אנדרסון בימיו בניו אורלינס
איבד את הדרך

צריך להתעכב על הנקודה הזו, הNBA היא כנראה הליגה הכי ליברלית בנוגע לסמים 'קלים'. שחקנים אשר נכשלים בבדיקות מריחואנה לרוב לא יורחקו ליותר מ-10 משחקים. את אנדרסן השעו בלי הגבלת זמן ועם אפשרות לבקשת חנינה רק אחרי שנתיים. עד היום לא פורסם איזה סם נמצא בדמו של אנדרסן, אבל דיווחים מהליגה טוענים כי מדובר בקוקטייל שהוא היה מכין במיוחד שכלל הירואין, קוק, ממריצים ונוגדי-דיכאון. הליגה כפתה על אנדרסן גמילה ולאחר 9 חודשים הוא יצא נקי מסמים. "כשאני מסתכל לאחור על כל מה שקרה, אני לא מצטער על זה", הוא אומר. "כל העניין הזה הציל את חיי. הייתי צריך שזה יקרה. אני לא יודע איפה הייתי היום אם לא הייתי משנה את דרכי." 

קצת יותר משנתיים אחר כך, אחרי שעבד במשך חצי שנה על הורדת משקל והגדלת טווח הזריקה שלו, אנדרסן חתם מחדש עם ההורנטס. הוא הספיק לשחק במדיהם רק חמישה משחקים לפני תום העונה ולבקשתו שוחרר מהקבוצה. ב8.7.2008, יום לאחר יום הולדתו ה-30, הוא השלים את תהליך הגאולה שלו כשחזר הביתה, לדנבר. 

אנדרסן היום, החליף את ההתמכרות
לסמים לקעקועים

עם החזרה לדנבר, אנדרסן החליף את ההתמכרות הישנה בהתמכרות חדשה - הקעקועים. אמנם כבר בגיל 18 עשה את הקעקוע הראשון שלו - כמתנת יום הולדת מאמו - וכבר בניו אורלינס היה הבעלים הגאה של קעקועים גדולים ומפוארים, אבל כשחזר לדנבר ההתמכרות שלו העלתה הילוך. הוא התחיל להביע את עצמו בצורה נוספת - באמצעות התסרוקת שלו, ששונתה משיער גלי, נוסח עדת ההיפים, בתקופתו בניו אורלינס, לתספורת מוהוק. הוא הוסיף קעקוע גדול שצועק Free Bird מצווארו ובעיקר התמכר לכושר ולאנרגיות שהקהל מזרים אליו.

בניגוד לסיפורה של איימי ויינהאוס לסיפורו של כריס אנדרסן ישנו, לפחות בינתיים, סוף טוב. אנדרסן מצא את הבית שלו, וכיאות למי שמכנה את עצמו 'איש ציפור' (Bird man) מצא את מקומו בגבהים, במייל היי סיטי. אנדרסן גם אהוד במיוחד בקרב הילדים, ויש לו מחנה קיץ לילדים הנערך בדנבר בכל קיץ. הוא אחד הדוברים של הליגה בנוגע לאי-שימוש בסמים. גם היום, בגיל 33, הוא עדיין מספק את האנרגיות ומכניס לא אחת את הקהל של דנבר למשחק. 

הבירד מן מצא סוף סוף את מקומו.

* כותב ומנהל הבלוג מתנצל עמוקות על משחק המילים הכושל שבכותרת הכתבה. החום הזה לא עושה לו טוב.