יום רביעי, 28 בדצמבר 2011

כמה מחשבות מהימים האחרונים


איכשהו לא יצא לי לכתוב כאן על כדורסל בכלל, לא על הפגרה הארוכה, לא על סיום השביתה ולא על הטריידים של כריס פול ללוס אנג'לס - זה שנדחה על ידי הליגה וזה שאושר בסופו של דבר. אולי אני אכתוב על זה, אבל בימים האחרונים עלו לי כמה מחשבות שרציתי לחלוק איתכם


מאז מג'יק ולארי לא הייתה יריבות אמיתית בין שני שחקנים גדולים בליגה. עברנו לשחקנים בודדים (מייקל, שאקיל, קובי, לברון)  וליריבות של קבוצות (שיקאגו והניקס, לוס אנג'לס ובוסטון). במקביל הייתה בשנים האחרונות ירידה תלולה במעמדו של שחקן הפנים. הסנטר כבר פס מהעולם, ובשנים האחרונות תואר הMVP והשחקנים שמקבלים את הפוקוס הם באופן קבוע שחקני חוץ (אפילו דירק נוביצקי שזכה בתואר ב2006 הוא אינו שחקן פנים 'סטנדרטי'), הפעם האחרונה שבה זכה שחקן פנים בתואר הMVP הייתה לפני 8 שנים כשקווין גארנט לקח הביתה את התואר.
בשנה שעברה שמנו עין על שני שחקני פנים חדשים שפרצו לליגה בסערה. הראשון - בלייק גריפין, זוכה התואר 'רוקי השנה' והשני מלך הריבאונדים קווין לאב. שני הפכים מוחלטים לאב וגריפין. אחד לבן שנראה כמו פועל בניין שהתנפח, השני - ואני משאיל כאן מערן סלע - נראה כמו הענק הירוק, רק בכתום. אחד מרוויח את הכסף שלו באמצעות הטבעות מרהיבות והשני מקבל את הקרדיט באמצעות שילוב בלתי אפשרי של טריפת לוחות וקליעת שלשות. אחד משחק בלוס אנג'לס החמה והזוהרת (שמתאימה לסגנון משחקו הראוותני) והשני משחק במינסוטה האפורה והקפואה.
היריבות הזו שיכולה להיווצר בין לאב לגריפין יכולה לשאוב הרבה עניין. שניהם שיחקו בקבוצות גרועות בשנה שעברה, ושתי הקבוצות האלו השתפרו מאד במהלך הפגרה - הקליפרס על ידי הבאתו של כריס פול והטי-וולבס באמצעות הגעתם של ריקי רוביו ובעיקר המאמן ריק אדלמן. אם שני החשקנים ידעו לשמור על הרמה הגבוהה שהם הפגינו והקבוצות שלהם יעשו את השיפור ההדרגתי שלהם, יכול להיות ששתי הקבוצות הללו - יחד עם אוקלהומה סיטי - יהיו הקבוצות של החצי הראשון של העשור הזה.


***************************************************************************************************
נשאר בתחום הכדורסל, אבל נחזור לארץ - עודד קטש פוטר השבוע מהפועל ירושלים (למרות שקליין טוען שהוא לא פוטר) וקיבל עוד מכה לרקורד הזיג-זגי שלו כמאמן. אני לא יודע אם קטש חושב על תחנת האימון הבאה שלו, או שהוא מחליט שכרגע זה לא בשבילו העסק הזה, אבל אם הוא יחליט להשאר בקריירה הזו (ולא לעבור לפרשנות) התחנה הבאה שלו, לדעתי, צריכה להיות בבני השרון.
הבעיה של קטש היא שהוא לא מתמודד טוב עם מועדונים לחוצים. במכבי תל אביב והפועל ירושלים יש יחס לא סביר בין הלחץ לתוצאות בשטח. ירושלים שמתנהלת כבר שנים תחת 'אנחנו צריכים להתחרות במכבי תל אביב' לא מנהלת את הקבוצה כראוי ולכן - לתחושתה - נכשלת פעם אחר פעם. קטש עם ההילה שלו לא יכל ללחץ של הקהל ושל ההנהלה וכשל.
ולמה דווקא בני השרון? חיבור בין היכולת להוציא את המקסימום מחומרי הגלם שלו יחד עם היכולת של בני השרון להנחית חומרי גלם מפתיעים באיכותם יכולה ליצור קבוצה מאד מעניינת באיזור השרון. המועדון אמנם לא עשיר כמו ירושלים, אבל ההנהלה דואגת להנחית את הטוב ביותר בתקציב הנתון. במקביל נוהגים לשמור באיזור השרון על שקט יחסי בגזרת המאמנים, ומחברים לכך מסורת ארוכה (יחסית) בליגה הישראלית. חיבור כזה יכול להיות טוב לקבוצה, לקטש עצמו ולליגה.

***************************************************************************************************
ובנושא לא קשור - עספור סגרה עונה שניה. כשהודיעו על הורדת מספר הפרקים מ50 ל-20 קיוויתי שהעלילה תהיה מהודקת יותר, עם פחות תפניות בעלילה. זה עבד חלקית, לצערי. 
למרות ירידה בכמות הטוויסטים (הערה: נכון לכתיבת שורות אלו עדיין לא ראיתי את הפרקים האחרונים ואני מקווה שאני לא עומד לפני פרק שבו דוחסים את כל מה שלא הספיקו בכל שאר הפרקים) משהו בעלילה עדיין לא היה מהודק עד הסוף, לא בנוי נכון. פיתוח הדמות של קצר הייתה מעולה, אבל עושה רושם שהתסריטאים\כוכבים התאהבו ביכולת שלהם לטמוע קאצ'-פרייזים על ידי ניוטון וסיפקו לנו יותר מדי מהם שנשמעו בעיקר מאולצים. 
אני לא יודע איך נגמרת העונה, אבל אני מקווה שבעונה הבאה של עספור נראה עלילה עם קווים מובילים חזקים ועם דמויות עם יותר עומק. במקרה כזה גם הקאצ'-פרייזינג והאפיל של עספור יחזרו.

אין תגובות:

פרסום תגובה